תוצאות הבחירות חשפו במלוא מערומיהם את תחלואי שיטת הבחירות. הייתכן כי אולי עדיף להישאר באופוזיציה? תרחישי קואליציה: האפשרויות וההשלכות
נראה כי אין עוד דמוקרטיה מערבית שיש בה כל כך הרבה מפלגות. 33 מפלגות התחרו על קולותיהם של 5.5 מיליון בעלי זכות בחירה. בדמוקרטיה הגדולה בעולם, ארה”ב, על יותר מרבע מיליארד תושביה, יש 2 מפלגות בלבד ברשות המחוקקת. אצלנו יש 12! מעולם לא קרה שמפלגה עברה את סף ה-50% מקולות הבוחרים, דבר שבדמוקרטיות מערביות רבות הוא כמעט מובן מאליו.
על הרצון לשנות את השיטה כבר דובר עוד בתקופת ‘התרגיל המסריח’, לפני כ-2 עשורים. להזכירכם, מאזן הכוחות עמד אז על 40 מנדטים לליכוד ו-39 לעבודה. היום אפשר רק לחלום על סדרי גודל כאלו וכבר אז דובר על כך שלמפלגות הקטנות יש יותר מידי כוח! ומה יצא מזה? הגדלת אחוז החסימה מ-1 ל-1.5! זהו (מה שגרם אגב לניצחון השמאל ב-92 על חודו של מנדט!).
כל ראשי המפלגות הגדולות דיברו אתמול על הצורך לשנות את השיטה. הגדיל לעשות אהוד ברק שאמר, כי לא ייתכן שלמפלגת השלטון יהיה פחות מ-25% מהמושבים בכנסת. להזכירכם, אהוד ברק היה הראשון (99) שהקים ממשלה שבבסיסה מפלגת שלטון בת 26 מנדטים (שיא שלילי! אם לא לוקחים בחשבון את ממשלת שרון הראשונה שנבחרה ללא פיזור הכנסת). ממשלה זו קרסה תוך שנה וחצי. ברק ניסה להיות ראש ממשלה של כוווווולם והקים קואליציית כלאיים שכללה את החרדים ומרצ! ‘יהדות התורה’ הייתה הראשונה למוטט את מגדל הקלפים ב’פרשת המשחן’ וההמשך כידוע בפרישת הרוסים, ש”ס והמפד”ל עם פרוץ אינתיפאדת קמפ דייויד.
ברק הלך לנשיא ועל הפרק עמד עניין פיזור הכנסת. נתניהו התנה את הגשת מועמדותו בפיזור הכנסת, שכן לא העלה על דעתו להקים קואליציה כאשר בסיס הכוח העומד לרשותו הוא 19 מנדטים בלבד. היו מפלגות שפחדו לאבד מנדטים והצביעו נגד פיזור הכנסת (ש”ס, שינוי וכו’). נתניהו עמד בדיבורו ונסוג בו מכוונותיו להתמודד. נערכו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה בלבד. שרון ניצח ו… אחרי שנתיים שוב בחירות.
ב-2006 היה זה אולמרט, שמפלגתו ‘קדימה’ הייתה הגדולה ביותר עם 29 מנדטים בלבד. אם כי יש לציין, כי לא הלעומתיות הקואליציונית הפילה אותו אלא וינוגרד, טלנסקי ושאר המחדלים והשחיתויות. האם יש להסיק מכך כי ניקיון הכפיים של לבני תגרום לכך כי הממשלה שתקים (אם וכאשר) תצליח למלא את ימיה? לא בטוח. גם בקואליציית אולמרט הייתה לעומתיות, אך אולמרט השכיל לתמרן בין הטיפות ולהחזיק את השותפים במסגרת. כדי לתחזק כזו קואליציה, צריך להיות אלוף בהישרדות פוליטית ואין מה לעשות, בקטגוריה זו, לבני טרם למדה את מה שאולמרט כבר הספיק לשכוח.
נכון לרגע כתיבת שורות אלו, לבני בבעיה. מספר המנדטים מקדימה ושמאלה עומד על 55, כולל 10 ערבים, כך שיש לה רק 45 ביד. היא צריכה עוד לפחות 15, כלומר, לצרף מפלגה אחת גדולה (ליכוד או ליברמן) או שתיים (יהדות התורה פלוס ש”ס או ליברמן). ברור, כי ככל שתשתף יותר מפלגות, כך כוחה של קדימה בקואליציה ילך וייחלש. אם ניקח את כל התרחישים הנ”ל למעט התרחיש של צירוף הליכוד, אנו מקבלים את ההמשך של ממשלת אולמרט. ברור כי הליכוד אסור לו להיות שותף לקואליציה כזו. אדרבה, עדיף לליכוד להיות באופוזיציה ובעוד שנה וחצי שנתיים, כשהציבור יבין שהוא טעה פעמיים, הליכוד ינצח והפעם עם הרבה יותר מנדטים של מחל.
נתניהו הוא בעל הסיכויים הגבוהים יותר להרכיב ממשלה. יחד עם ליברמן, הדתיים והימין יש לו 65 מנדטים. אך קואליציות מסוג זה הביאו עלינו את ההתרסקויות של 92 ו-99. זו הסיבה למשל, ששרון ב-2003 לא נכנס לבור הזה והקים קואליציית כלאיים עם שינוי, מפד”ל והאיחוד הלאומי (שכלל אז את ליברמן). נתניהו יכול, למשל, לוותר על השותפות עם האיחוד הלאומי ולהכניס במקום את העבודה למשל, אך זו עדיין קואליציה עדינה ושבירה שפרישה של אחד ממרכיביה מאיים על המשך קיומה.
תרחיש נוסף הוא קואליציה של ליכוד-קדימה-ליברמן (71-73 ח”כים, אולי עם רוטציה) יכול להיות שהשידוך הנ”ל יתפרק בתוך זמן קצר, אך זו קואליציה שיכולה לקדם את נושא שינוי שיטת הבחירות עם תמיכה מבחוץ של העבודה. ואם כבר הזכרנו את קוצר הטווח, הרי שלא חסרות משימות גם לטווח הקצר, כמו השבתו של גלעד שליט ושאר משימות שהושארו בירושה.
הצעות ייעול
כל תכנית לשינוי השיטה צריכה להוביל להקטנת מספר הסיעות ולהגדלת כוחן של המפלגות הגדולות. אפשר לאמץ למשל שיטת ‘ליגה’, לפיה מחליטים על מספר המפלגות שתיכנסנה לכנסת. למשל, מחליטים ש-7-8 המפלגות בעלות מספר הקולות המרבי הן אלו שנכנסות. המושג אחוז חסימה הוא כבר לא רלוונטי. אפשר לחדד את השיטה ולקבוע למשל, כי 3 המפלגות תחלקנה ביניהן 100 מנדטים ו-3-4 מפלגות נוספות תחלקנה ביניהן את ה-20 הנותרים. כך למשל, מובטחת קרוב לוודאי מנה הגונה של יותר מ-40 מנדטים למפלגת השלטון.
כמו כן, לא מפילים ממשלה, אלא רק ראש ממשלה. הכנסת והממשלה תמלאנה את ימיהן, כמו באמריקה. אם נוצר מצב שראש הממשלה צריך לפנות את כיסאו, ימונה אוטומטית סגנו או ממלא מקומו לראש הממשלה (כמו לינדון ג’ונסון לאחר רצח קנדי) והוא יבצע את חילופי הגברי הנדרשים. ניתן להחזיר את הבחירה הישירה ואף להציע, כי השרים ימונו שלא משורות הכנסת ואם יש צורך לאזן את שולחן הממשלה על פי דרישת השותפות הקואליציוניות, ניתן למנות נציגים מטעמם כשרים בלי תיק שיהיה להם קול בהצבעות הממשלה.
נראה, כי בסלט הפוליטי שהוגש לנו אמש, זה הנושא היחיד שנמצא בקונצנזוס. זו ההזדמנות הטובה ביותר לקדם את שינוי השיטה. לעניות דעתי, כל תכנית שלא תכלול את התנאים המינימאליים שמניתי בפסקאות הקודמות לא תהא שווה את הנייר עליה נכתבה ותוביל אותנו מכאוס לכאוס.
על הכותב
משה שפיבק, יליד אנגליה (1972), משמש כעורך משנה ברשת המקומונים ‘שופינג מקומי’ (בית שמש ומודיעין). בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וניהול משאבי אנוש מהמכללה למינהל. למד בישיבת ‘הדרום’ ברחובות ובישיבת ההסדר ‘הכותל’ בירושלים. שירת בצה”ל ביחידת הקישור ללבנון והשתתף במלחמת לבנון השנייה כחייל מילואים באוגדת הצנחנים. תושב בית שמש, נשוי לאורית, מורה במקצועה, ואב לשתי בנות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
