החוצפה – לעתים אין גבולות לה. הצביעות – כנראה אין לה סייג. במה דברים אמורים? בשני פובליציסטים שאורם זרח באחרונה מעל שמי עמוד הדעות של “ידיעות אחרונות”. האחד הוא גלעד שרון, השני דב וייסגלס. הראשון מוכר כבנו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, והשני כמנהל לשכתו וכיועצו הכל-יכול.
לשניהם יש מה להגיד מדי שבוע בשבוע בעיקר מעל דפי “העיתון של המדינה” שנותן להם את הבימה, כנגד התנהלות הממשלה הנוכחית בנושא הטרור מרצועת עזה, כנגד איומי החזבאללה מגבול הצפון ובסוגיית הטיפול בהחזרת שבויינו. לשניהם דעות נחרצות, מה יש לעשות וכיצד יש לפעול.
שניהם מביעים עמדות ניציות, לוחמניות, בנושאים הבטחוניים-מדיניים שעל הפרק, תוך שאין הם מסתירים, באופן טבעי, את געגעועיהם לאבא-הבוס, ורומזים איך הוא, האבא הטוב, היה נוהג בסוגיות אלה.
הגדיל לעשות העורך-דין המבוקש והפרשן-זחוח-הדעת, דב וייסגלס, במאמרו ביום שני תחת הכותרת “הם לא מ-פ-ח-ד-י-ם”. בצדק הוא מתאר את חולשת ישראל מול אירגוני הטרור בצפון ובדרום, מול החזבאללה והחמאס, ש”מדברים עם ישראל כשווים מול שווים”. בצדק הוא מסביר, שישראל איבדה בעיניהם ולו מראית-עין של עוצמה וחוזק, וקובע כי “על צה”ל למצוא דרך לחזור ולהפחיד, הפחד ישיב (ולו חלקית) לישראל מקצת כבודה וביטחונה”.
אכן מלים כדורבנות. דא עקא, הן יצאו מעטו, או אם תרצו ממקלדתו, של מי שהיה שותף, כיועץ וכעוזר, כ”לוחש לסוסים”, למנהיג שהביא את ישראל אל עברי פי פחת בנסיגה החד-צדדית מחבל קטיף. אומרים שאריק שרון היה תלוי מאוד בדב וייסגלס, ואילו וייסגלס היה מקורב כמעט יותר מכל יועץ אחר לשרון ראש הממשלה. עד כדי כך קרוב ומשפיע, שהמהלך ההזוי מאוגוסט 2005 אכן רשום בחלקו הגדול על שמו של הפרקליט הממולח.
היום ברי לכל, כי עקירת חבל קטיף, הרס ההתיישבות, הנסיגה ההזוייה מרצועת עזה – היא שהתירה את רצועת הטרור המתגבר והיא שמביאה לשטחנו הריבוני את האלימות החמאסית והחזבאללית, שאיננה מבדילה בין זקנים לצעירים, נשים וילדים. הבריחה מעזה בניצוחו של “מר ביטחון” הישראלי, היא שזקפה את ראשם של ראשי הטרור הפלשתיני, היא שהיקנתה להם את תחושת הנצחון שעליה מקונן עתה בדמעות התנין שלו העורך-דין וייסגלס.
אין לה גבולות לחוצפה – ומאמרו של וייסגלס יוכיח. הוא מתגעגע לשרון של 101, אל לוחמי שנות החמישים ששרון נימנה עליהם, כאשר בכוחות מעטים יצאו לפעולות התגמול המהוללות, לחמו בהצלחה בפורעים הערביים והביאו ביטחון לישראל הקטנה. אכן, יש שרון ויש שרון. יש שרון של 101, שרון האלוף בצה”ל, גנראל מהולל, שאחר כך כשר בממשלות ישראל הביא לתנופת התיישבות ברחבי ארץ-ישראל.
על שרון זה מעיבה דמותו האחרונה של שרון ראש הממשלה, הבולדוזר שהרס עד הייסוד כל מה שבנה, הן בהתיישבות והן בביטחון. תוצאות פעולתו ההרסנית הרי הן ניכרות בשטח, במאות משפחות יהודיות שהוגלו מבתיהן וטרם ניתן להן פתרון חלופי, ובאלפי תושבי הערים והיישובים בנגב המערבי שנתונים לירי מאסיבי מתמיד של רקטות ופצצות מהשטח שהופקר לידי אנשי ההפקר הערביים. רבים מהם שילמו בחייהם.
אם אין בטחון היום לישראל, אם יש לנו ממשלה כה חלשה שנוקטת בצעדים בלתי שקולים, מפוחדת מן הצל של עצמה, שקועה עד צוואר במאבקי הישרדות פנימיים, בנשיקות ובמעטפות, אם מעבר לגבול שוררת היום תחושת נצחון, אם הרגיעה המדומה העכשווית מנוצלת להתחמשות ולהכנת המלחמה הערבית הבאה בישראל – הרי אריאל שרון, הוא ואלה שעזרו לידו, הם הם הנושאים באחריות העיקרית לכך.
עו”ד וייסגלס, שעשה שירות דב למנהיגו ולעם ישראל כאשר כיהן מנהל לשכתו וכיועצו הבכיר, הוא בהחלט שותף לפשע. אל נא יטיף לנו עכשיו מוסר, לא במאמריו מעל דפי “ידיעות אחרונות” ולא בהופעותיו הזחוחות בערוצי הטלוויזיה. יתכבד נא ויתכנס בדל”ת אמות ביתו או משרדו המשגשג, ואל נא ימשיך במתן עצות באמצעי התקשורת השונים לממשלות ישראל ולעם ישראל כיצד לנהוג אל מול האויב.
אל נא ימשיך במאמרי הזיגזג שמאפיינים את כל דרכו הציבורית-פובליציסטית, שרק הביאה נזק לעם ולמדינה. יש גבול לחוצפה, יש סייג לצביעות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
