לכל דבר בעולם הנברא יש גבול ומידה, ופריצת הגבול והמידה מערערת את יכולת הקיום. גם למדינה יש גבולות ובין כל המדינות המתוקנות נשמרים הסדרים למעבר ביניהם. פריצת גבולות אלו מערערת את יכולת הקיום. דוגמא מעשית לכך היא העיר ערד בה מתגורר בני. עיר בת 23000 תושבים מאכלסת היום למעלה מ-1300 מסתנני עבודה. המערכות העירוניות קורסות , והאוכלוסייה של המסתננים היא למעשה חסרת שליטה, ומשליטה פחד ממשי על תושבי העיר. (המצב נכון להיום שעקב אירועי אלימות קשים, מדירים תושבי העיר את רגליהם ממרכז הקניות בשעות הערב והלילה)
אני מדגיש שמדובר במסתננים שכל רצונם להשיג עבודה, ובכל מדינה מתוקנת הם מבקשים אשרת כניסה. ישנו מיעוט קטן מאוד מאזור דראפור של מי שהם פליטים באמת ושלהם יש לדאוג כיון שהם ברחו כדי להציל את נפשם. (חשוב להדגיש שגם הם על פי החוק הבינלאומי לא במעמד פליטים, היות והם חצו שני גבולות ובעצם האחריות החוקית נופלת על המדינה הראשונה אליה הם הגיעו, אך מהותית הם פליטים ויש לטפל בהם בדרך הראויה)
הרוב המוחלט (מתוך כ-20,000 אלף מבקשי עבודה בארץ, רק כאלף פליטים) הם מבקשי עבודה מאריתריאה מדרום סודאן וכד’ מדינות שאמנם המצב הכלכלי בהם קשה, אבל אין שם מלחמת אזרחים או רדיפה של קבוצה מסויימת הנמלטת להציל את נפשה. אנשים אלו לא נמלטו להציל את נפשם אלא להיטיב את תנאי חייהם. בנוסף אליהם יש עוד כ- 270,000 שוהים לא חוקיים כולם ממדינות מתוקנות שאין שום בעיה מוסרית להחזיר אותם לשם.
ההטעיה המכוונת של ארגונים שונים, שמחברים בין הפליטים לבין מבקשי העבודה היא הרסנית למדינת ישראל.
הזרם הגובר והולך של מי שמבקשים לשפר את תנאי חייהם ומוכנים לעבוד פה במחירים ובתנאים מבישים, משרת את בעלי המלונות על יד ים המלח, חקלאים שונים שמקבלים עובדים בתנאי עבדות, וכמה ארגונים שניזונים מכספים בעיקר מאירופה כדי להראות עד כמה מדינת ישראל מדינה רעה. אך זרם זה מפורר את החברה בישראל, אשר לא יודעת להתמודד באומץ עם הבעיה. מדינת ישראל הוציאה אשרות שוהה בלתי חוקי שמותר לו להיות מדרום לגדרה ומצפון לחדרה, ולמעשה היא מנסה לטאטא את הבעיה למקומות החלשים כמו ערד ואילת שכבר צועקות “הצילו”.
התמודדות אמיתית עם הבעיה היא להבדיל באופן ברור בין פליטים בהם מדינת ישראל תטפל ותעזור להם להשתקם, לבין מבקשי העבודה אותם יש להחזיר באופן מיידי לארץ ממנה באו. מי שמבקש עבודה יואיל להגיש בקשה ולקבל אשרה כמקובל, ויחכה במדינתו לקבלת האשרה.
הסתננות לארץ זרה היא מעשה לא חוקי, ומהראוי להעניש את המסייעים לו. האנרכיה בתחום זה היום מסייעת לבעלי עניין אשר זרם עבדים זה הוא מקור פרנסה, ולכל העוסקים בסחר נשים ביבוא סמים ובהעסקת עובדים זרים בתנאי עבדות.
וכאן אני מגיע לנציגי הליכוד.
דבריה של השרה לימור לבנת על האיסור להפנות גב מוסרי לילדים אלו, הזכירו לי את תושבי גוש קטיף על ילדיהם נשותיהם ואפילו מתיהם שגורשו במועל ידה של השרה לבנת מביתם. איני דן על שיקול הדעת המוטעה אלא על לב האבן שהביא לגזרת הגרוש. לימור אינה סמל מוסרי בעיני, אלא דוגמא להתנהלות בהתאם לסדר היום שקובעת האליטה השמאלנית, ולא הבוחר הלאומי.
הצעת החוק של השר גדעון סער למנוע גרוש של ילדי השוהים והוריהם, תביא לכך שכל עובדת זרה שתגיע לארץ דבר ראשון תכנס להריון כדי להבטיח את המשך שהותה בארץ. ההשלכות על אופייה של מדינת ישראל והרכב אוכלוסייתה יצאו למעשה מכלל שליטה.
כניעתו המהירה של רה”מ ללחץ שהופעל על ידי ארגוני השמאל בגיבוי התקשורת, והקפאת המצב לשלשה חודשים מבשרת רע לעם ישראל. ילדים יהודים ימשיכו להיות מגורשים מביתם באלימות, כדי לספק תמונות לאומבה ולשמאל צמא הדם. ולעומת זאת זרם העבדים, הזנות והסמים ימשיך , בחסותם של רה”מ האמיתי שמעון פרס וארגוני השמאל , כדי לפורר את מדינת ישראל מבפנים.
חברים מול הלחץ של ארגוני השמאל הקיצוני, יש להפעיל לחץ נגדי. יש לדרוש מחברי הכנסת, מהשרים, ומראש הממשלה לפעול ברגישות באנושיות (לא מזויפת כפי שהייתה בגוש קטיף) ובנחישות. יש להחזיר לארצות המוצא את כל מבקשי העבודה שלא קיבלו רשיון, ואת כל המסתננים. יש לטפל בכבוד בכל מי שהוא פליט באמת (כזכור יש כאלו פחות מאלף וחמש מאות) , ולתת לו אמצעי מחייה, עד שימצא מקום המתאים לתרבותו שיקלוט אותו. יש לחסום בגדר ביטחון את הגבול הפרוץ עם מצריים המקור הראשי למסתננים לזנות ולסמים. ולסיום יש להעניש בחומרה את כל מי שמסייע מבפנים לפריצת הגבולות, ומסכן בכך את עתידה של מדינת ישראל.
מיכאל פואה
חבר מרכז וועדת החוקה
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
