כמעט כל עיתוני ישראל – וזוהי תעודת כבוד להם – נמנעו מלדווח על המיתקפה המילולית האחרונה, בשבת, של ראש ממשלת תורכיה על מדינת ישראל. העורכים העריכו אחת משתיים: או שאין חדש בדברי רג’פ טייפ ארדואן, או שפשוט נמאס מהפה הגדול שלו.
אמות הסיפים בירושלים לא רעדו במוצאי שבת וביום ראשון – וטוב שכך. איש לא נפל מהכסא, גבוה או מונמך. מר ארדואן מצטייר יותר ויותר כמקרה אבוד לישראל. כל מה שתעשה או לא תעשה, יזכה לשבט פיו. תחת הנהגתו חזרה ארצו כמה שנים אחורה בתהליך האיסלאמיזציה המחודשת, והתרחקה עוד יותר מהשער לאיחוד האירופי. הוא בוודאי גורם למייסד תורכיה החדשה, החילונית, אתא-תורכ המיתולוגי, להתהפך בקברו.
אפשר להעריך, כי נוח לארדואן להוציא את תיסכולו הבינלאומי בהכאה על הכרית-סופגת-מכות ועלבונות, ישראל. מטרה נוחה לטווח לעברה את מסכת כישלונותיו. הדלת האירופית שאינה ממהרת להיפתח בפניו, דוחפת אותו לשנות כיוון – ממערב למזרח. תורכיה בהנהגתו מתחברת מחדש לאיסלאם השמרני ואל מדינות הנשלטות בידי אגו-מניאקים כמותו – איראן, סוריה, ונצואלה.
נסיונות התיווך היומרניים שלו, בשיתוף חד-צדדי עם סוריה, היו שקופים ומטופשים אפילו בעיני ירושלים, הנוקטת זהירות ביחסה למדינת הענק התורכית. איזה מין תיווך הוא זה, שבו ה”מתווך” מסכים מראש עם כל דרישות הצד הסורי? איזה מין דבר הוא זה, הנסיון להכתיב לישראל את מדיניותה?
השאלה הגדולה היא, אם בתורכיה עצמה הקו האנטי-ישראלי מתקבל ללא ביקורת פנימית. התחושה של משקיף מבחוץ, גם אם הוא ישראלי, היא שראש הממשלה באנקרה מוביל מדיניות שאינה לשביעות רצון רוב בני עמו, הגם שרוב זה ממלא פיו מים. תהליך ההתחרדות הדתית העובר על תורכיה, כמו גם אופן התנהלותה השגוי בזירה הבינלאומית וגם העלבונות המוטחים שוב ושוב בישראל ובממשלתה – ספק אם הם זוכים לתמיכת החלק הנאור באוכלוסיה התורכית.
ההערכה היא, כי מר ארדואן – שאין חשש לנפילתו מהשלטון בעתיד הקרוב – הוא כמעט שחקן יחיד בזירה הפוליטית התורכית, ככל שאמורים הדברים במדיניות החוץ. שריו רוקדים לפי חלילו. תורכיה שינתה עורה ומפנה עתה עורף לישראל, אבל מדוייק יותר לומר, כי ראש הממשלה שלה הוא זה ששינה עורו וטעמו, ולא בהכרח המימסד התורכי בכללותו.
נכון, גל אנטישמי שוטף את תורכיה, סרטי-זוועה אנטי-ישראלים מופקים שם בזה אחר זה. תמיד היו בחברה התורכית, שהיא מוסלמית ברובה המכריע, שונאי ישראל והעם היהודי. באווירה שהשליט המנהיג הנוכחי, נוח לשונאי ישראל לצאת מחוריהם. ואולם עדיין רבים מכירים בחשיבותם של יחסים תקינים עימנו.
התחושה היא שארדואן מנהל אג’נדה פרטית משלו, משיקול פשוט: ככל שיצליף בישראליים, כן תגדל ההערכה אליו בשכונה המזרח-תיכונית הקרובה, בדמשק ובטהראן, וכן בקראקאס הרחוקה. האיש החזק באנקרה ממצב עצמו יותר ויותר לצד אסד הסורי ושאבז הוונצואלי. אפילו עם אחמדיניג’אד הוא ממתיק סודות ומחליף חיוכים.
אם נכונה הערכתנו, שיש פער בין ארדואן האיש – ככל שמעמדו רם ואיתן – לבין תורכיה המדינה, כי אז יש סיכוי שמדינה מעצמתית זו תחזור בעתיד לתלם היחסים הנורמליים עם ישראל. זה לא יקרה כל עוד איש זה, שגורם נזק קודם כל לארצו, בבודדו אותה בזירה הבינלאומית, שמחקה בסגנונו את האדונים שאבז ואחמדיניג’אד, ניצב בראש הנהגתה.
בימים ובשבועות הבאים נשמע קרוב לוודאי עוד הכרזות מתלהמות מפיו נגד ישראל. הן לא יכסו על מעשי התורכים בטבח הארמנים לפני 95 שנה, בדיכוי בני המיעוט הכורדי כיום, ובכיבוש חבל ארץ ענקי, אלכסנדרטה, שנלקח בכוח מידי הסורים במאה הקודמת. בהטפותיו לישראל, ארדואן לא יטול תחילה קורה מבין עיניו.
נסיונות פיוס מצידנו, דברי חלקלקות של השר פואד וביקוריו של שר הביטחון ברק באנקרה – לא יועילו, כל עוד אותו רג’פ טייפ ארדואן מחזיק במושכות. לא נותר אלא להמתין עד שהעם התורכי הגדול יוריד אותו מכס השלטון, ויתחיל מחדש הן את מסע ההתחברות למערב, לאירופה, והן את חימום היחסים עם ישראל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
