האליטות הישנות זועמות על מותה בדרך של הדמוקרטיה. הן רק לא מבינות שהן אלו שהורגות אותה. ברכות. אלי חזן מסביר מדוע
קשה עד בלתי אפשרי להתעלם מהתופעה הבאה : אנשי שמאל או אנשי רוח שאינם גרים בישראל בטוחים עד מאוד שהמדינה החופשית ביותר במזרח התיכון הופכת יותר ויותר לדמוקרטיה מהסוג שהולכת ומתבססת בטורקיה. “נתניהו הופך להיות ארדואן” או “ארדואניזציה של ישראל” משמשים לתיאור חוזר של התופעה. ובכלל, מי שקורא את המהדורה האנגלית של עיתון “הארץ” או מדבר עם אנשי שמאל בישראל מקבל את הרושם שאנו דווקא בכיוון של צפון קוריאה. לאחרונים נותר לתהות האם יצא מסע הלוויה של הדמוקרטיה הישראלית משגרירות ארצות הברית שנחנכה בירושלים או מבית העצמאות בתל אביב – שם הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה.
אלא שישנו דיסוננס עצום בין התדמית לבין המציאות שממחיש את הגרוטסקיות של התיאורים. מדד הדמוקרטיה של ה”אקונומיסט” קובע שהדמוקרטיה בישראל רק הולכת ומשתפרת : עלינו למקום ה – 29 בעולם מתוך 167 מדינות כאשר אנחנו מקדימים מדינות כמו בלגיה וצ’כיה.
יש להדגיש : הדבר נעשה תוך שאנו מתמודדים עם ישות טרור רצחנית. יותר מכך, הדבר מראה עד כמה אלו שטוענים זאת מנותקים מהמציאות שכן השוואה פשוטה בכל קטגוריה בין ישראל של השמאל ומפא”י לבין ישראל של הליכוד והימין מוכיחה שאנו דמוקרטים יותר, פתוחים יותר, ליברליים יותר ומגוונים הרבה יותר. אז מה הפלא שנתניהו זוכה שוב ושוב לאמון העם?
שוק התקשורת מהווה דוגמא קלאסית לטיעון הזה : השמאל העולמי בטוח שבישראל נסגרות רשתות תקשורת חדשות לבקרים אלא שהמציאות מראה בדיוק ההיפך. אם תחת שלטון השמאל “זכינו” ליהנות מערוץ טלוויזיה אחד שנחנך ב – 1968 ומשתי רשתות רדיו (גלי צה”ל המיותרת וקול ישראל) הרי שכיום משדרים בישראל אין ספור ערוצי טלוויזיה, 16 תחנות רדיו אזוריות והאינטרנט בעצם מאפשר לכל אחד לשדר מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה ומהיכן שהוא רוצה.
חתרנות משמאל
אלא שהתחושה הזאת כאילו הדמוקרטיה מאבדת ממעמדה מוטמעת על ידי גורמי שמאל בשיח הציבורי במקומות אחרים בהם היא מבוססת מאוד. מלבד ישראל אבקש להביא עוד שתי דוגמאות למדינות בהן השמאל שלט והנהיג מדיניות מרחיקת לכת ושנויה במחלוקת וכשהפסיד בקרב על דעת הקהל הפך את ההכרעה ללא לגיטימית : ארצות הברית ובריטניה.
אדגיש עוד לפני כן : בישראל הוביל ממשל השמאל את הסכמי אוסלו ההרסניים שהובילו לאלפי נרצחים, בארצות הברית הוביל הנשיא לשעבר ברק אובמה מדיניות חוץ שערורייתית כאשר תמך במשטרים מוסלמים קיצוניים ובמקביל קידם את הסכם הגרעין עם איראן. ואילו בבריטניה הוביל הלייבור מדיניות של אינטגרציה מואצת עם האיחוד האירופי וחוסר מעוף בהתמודדות עם המשבר הכלכלי של 2008.
בשנים הללו חזרו והדגישו, חזור והדגש, נציגי השלטון או מי מטעמם משמאל את חשיבות כיבוד הבחירה הדמוקרטית של אותם מצביעים הם זכו לתמיכה גורפת של כלי תקשורת ומערכות החינוך באותן מדינות שמו דגש על כך בצורה אינטנסיבית. אך בשלושת המדינות הללו, עקב אותה מדיניות כושלת, החליט ציבור הבוחרים להעלות לשלטון את מפלגות מרכז הימין השמרניות. לא זו אף זו, בבריטניה הובילו כוחות מאוד דומיננטיים בתוך המפלגה השמרנית את הברקסיט – היציאה מהאיחוד האירופי.
ואז יצא המרצע מן השק שהראה עד כמה השמאל לא באמת מאמין בערכים דמוקרטיים ואינו מוכן לכבד אותם : המוני מפגינים בארצות הברית סירבו לקבל את ההכרעה הדמוקרטית ויצאו להפגין נגד בחירתו של טראמפ. זאת לצד מסע דמוניזציה עלוב ומתמשך שנעשה לו ולא היה מבייש את שליטי צפון קוריאה. במקביל, שר החוץ לשעבר ג’ון קרי, מאדריכלי ההסכם הצ’יימברליני עם איראן, נפגש עם שר החוץ האיראני על מנת להילחם ברצונו של הנשיא טראמפ לבטל את ההסכם. קרי לא עושה זאת ברשות ואף לא בסמכות אך בוודאי בחתרנות שנויה במחלוקת. בבריטניה התקיימו הפגנות ענק לביטול הברקסיט אף לאחר שראש הממשלה תרזה מיי יזמה בחירות מוקדמות בדבר השאלה הזאת וזכתה לאמון חוזר של העם. לא זו אף זו, במדינה מתקיימת מערכת הפחדה קונסיסטנטית בדבר היציאה מהאיחוד האירופי אלא שכל ההערכות של אנשי שמאל שבריטניה תגיע לקריסה כלכלית התבדו והתוצאות מראות בדיוק ההיפך.
השמאל הישראלי לא מבין מהי דמוקרטיה
שנות ה – 90 של המאה ה 20 הן שנים מאוד מעצבות – ויש להוסיף מעציבות – בפוליטיקה הישראלית. המו”מ על הסכמי אוסלו החל תוך כדי שהנושאים ונותנים, שהפכו להיות כאלו מטעמה של ממשלת ישראל, מפרים בצורה בוטה את החוק אך פוליטיקאים משמאל לא הפסיקו לדבר על חשיבות שלטון החוק והפכו זאת לאתוס ממשי. לא זו אף זו, את הסכמי אוסלו ב’ העביר ראש הממשלה דאז יצחק רבין ברוב דחוק תוך שהוא רומס ערכים מוסריים ומשחד חברי כנסת מימין בשלמונים פוליטיים. למרות ההתחסדות והצביעות זה לא עזר לו : שנות ה – 90 ייזכרו לעד כשנים שבהן השמאל הבטיח יונה עם עלה של זית אך הביא פיגועי טרור רצחניים עד הבית. כהונתו הקצרה של בנימין נתניהו בראשות הממשלה בלמה ולו מעט מהטרור הזה אך בחירתו של אהוד ברק ב – 1999 תוך מניפולציות פוליטיות הובילו לפריצתה של אינתיפאדת אל אקצא ולמותם ולפציעתם של אין ספור ישראלים. בבחירות 2003 אמרו הישראלים לא רבתי להסכם עם הפלשתינים והעניקו לליכוד בראשות אריאל שרון אמון עם מה שיהפוך להיות 40 מנדטים.
אך במקביל, אלו בישראל שהמשיכו לדבר על דמוקרטיה ותהליכים דמוקרטיים היו אותם אלו שכשלו בהסכמי אוסלו והם היו בדיוק אותם האנשים שיצרו את יוזמת ז’נבה. לא ברשות ולא בסמכות ומבלי לקבל מנדט מהציבור הם הובילו ליוזמה שדחפה, על פי הודאתו של עו”ד דב וייסגלס, לתוכנית ההינתקות. וכך, בעודם מאבדים את ההגמוניה האלקטוראלית דחפו אנשי אוסלו משמאל לקבל הגמוניה שעוברת מעל הראש של החלטת הבוחר הישראלי. בעזרת האקטיביזם השיפוטי של הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון השופט בדימוס אהרון ברק עבר משקל הכובד של קבלת ההחלטות מהשדה הפוליטי מפלגתי אל השדה המשפטי תוך שגורמים בשמאל מציגים את העם כנבער ומסרבים לקבל את ההכרעה הדמוקרטית. על מנת להתגבר על עיוות רב שנים זה מבקשת ממשלת ישראל, ממש בימים אלו, לחוקק את פסקת ההתגברות במטרה להחזיר את הפרדת הרשויות למקומה הראוי. אנשי שמאל לא מפסיקים לתאר את היוזמה הזאת כיוזמה בעייתית אך אלו שמתנגדים לה מעדיפים להדחיק מהמחשבה שאת פסקת ההתגברות הראשונה חוקק ראש הממשלה יצחק רבין בקדנציה השנייה שלו בתפקיד על מנת להציל את הקואליציה הרעועה שלו ובהמלצת אותו אהרון ברק... רבין וברק, למיותר לציין, נחשבים לאבירי הדמוקרטיה, אך כשהליכוד מבקש להעביר חקיקה דומה הוא צבוע בשחור.
לפיד כמקרה בוחן
ח”כ יאיר לפיד הוא מקרה בוחן קלאסי של התופעות שציינתי. אמן האשליות הפוליטי שקיבל 19 מנדטים בבחירות 2013, התנהל בצורה מאוד גרועה כשר אוצר וכפוליטיקאי תוך שהוא מפר הבטחות בסיסיות, קיבל 11 מנדטים מהעם בבחירות 2015 ומאז מנסה למצב את עצמו כשר חוץ. בלא רשות ובלא סמכות הוא מסתובב בעולם, מארח דיפלומטים ומוביל יוזמות גרוטסקיות. הטיעון של לפיד להסבר מעשיו הוא שראש הממשלה הרס את משרד החוץ ולכן הוא עושה זאת אלא שהמציאות מוכיחה : ראש הממשלה נתניהו המכהן גם כשר חוץ מוביל את מדינת ישראל למקומות שאנשים כמו לפיד פעם רק חלמו עליהם. כך למשל לאחרונה אירח לפיד שגרירים אירופים ל”קידום מהלך מדיני אותו הוא מוביל”. הוא ביקש מהם להוציא את החיזבאללה מחוץ לחוק באירופה אלא שהמציאות מוכיחה שהאיחוד האירופי, ובתוכו מדינות מרכזיות, כבר הוציאו את החיזבאללה מחוץ לחוק…… והנה, במקום לתמוך במדיניות ראש הממשלה מוביל לפיד יוזמות שנעות בין החתרנות לגרוטסקיות.
אחרית דבר : השמאל מוכרח לשנות את דרכו
בשנים האחרונות יותר ויותר אנשי שמאל מסרבים להבין מהי דמוקרטיה במובנה הקלאסי. בזמן שהם מלאי טרוניה כנגד הדמוקרטיה בישראל הם שוכחים לבחון מה קורה במחנה שלהם פנימה. סתימת הפיות באקדמיה, תמיכה במעשים אלימים ובארגוני טרור, התעלמות מהמציאות בעולם משתנה והזעם הנובע מאיבוד הכוח עלול להוביל לאובדנו. הוא חייב לשנות את דרכו כי אם לא ישתנה יזיק לעצמו אך בעיקר יזיק לנו.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
