28.9 C
תל אביב
7 בנובמבר 2024
ליכודניק
למה לי פוליטיקה עכשיו
דעות

למה לי פוליטיקה עכשיו

עירא כץ גלאי, בוגר הארגון Lead, מביט בפיכחון יוצא דופן לנער על סף גיוס בפוליטיקה הישראלית 

 

שאלת הכניסה לעולם הפוליטי עולה שוב ושוב בקהילות שונות שעוסקות במנהיגות, יזמות, התנדבות ועשייה למען הכלל. בשאלה הזו ניסינו לעסוק השבוע, בוגרי ארגון LEAD , ביום עיון מיוחד בכנסת ישראל( יום שאורגן על-ידי בוגרי הארגון כיוזמה פרטית ולא כחלק ממדיניות הארגון, שהוא א-פוליטי). אני, כמי שנמצא רגל פה ורגל שם, גם במערכת הפוליטית וגם בLEAD-, מכיר מקרוב את הייחס האמביוולנטי של בוגרי הארגון ושל פעילים חברתיים נוספים, אל העולם הפוליטי.

 

רבים מהם בחרו שלא להיכנס לתוך העולם הזה: חלקם מפחד, חלקם מסלידה וחלקם מהחלטה מודעת ושקולה ומתוך הבנה שהפוליטיקה זה לא המקום שלהם. הטרנד האחרון (שנישא בפיהם של עשרות הח”כים חדשים) שקורא לכל מי שרוצה להשפיע “לבוא בשערי הכנסת” הוא טרנד מטופש והרסני בעיני. העולם הפוליטי לא מתאים לכולם, ולא כולם מתאימים אליו.

 

עם זאת, אני בהחלט מאמין שכל מי שרוצה להיות בעמדה מנהיגותית בעלת השפעה, חייב לעשות בשלב כלשהו בחייו חשבון נפש כן עם עצמו ולבדוק את ייחסו ואת מידת התאמתו אל העולם הזה. חשבון הנפש הזה חייב להיעשות בכנות מוחלטת, מתוך היכרות אמיתית עם אותו עולם ומתוך ידיעה עמוקה של הפרטים, הדינאמיקות והכללים שמרכיבים את העולם המיוחד הזה, ובמקביל, מהיכרות עמוקה של כל אחד מאיתנו עם עצמו. במילים אחרות על כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו מספר שאלות נוקבות, וביניהן: מה אני אוכל לעשות מתוך העולם הפוליטי שלא יכולתי לעשות מחוצה לו? במה זה כרוך? האם יש לי חזון מגובש? מהם המחירים שאני עלול לשלם? מהן הסכנות שאורבות לי? ועוד שאלות רבות.

 

בשלב הזה אני אשמח לספר לכם על חשבון הנפש האישי שאני עשיתי, זאת אומרת, על השאלות שאני שאלתי את עצמי – והתשובות שעניתי בחזרה.

 

אז ראשית, למה בכלל כדאי לנו לקפוץ למים העכורים של הפוליטיקה? מה אני אוכל לעשות מתוך העולם הפוליטי שלא אוכל לעשות מחוצה לו? בעיני ה”פוליטיקה” היא כלי, ותו לא. זוהי פלטפורמה לממש מנהיגות ולהגשים רעיונות. זהו הכלי העוצמתי ביותר שדרכו, ואיתו, ניתן להשפיע על המציאות בצורה הרחבה ביותר, לשנות ולשפר את חייהם של כלל אזרחי מדינת ישראל. זאת אומרת, אם נביט על כך בעיניים “מנהיגותיות”, עיניים שבוחנות את מידת ההשפעה שלנו על המציאות, הריי שנבין, בין אם אנחנו אוהבים זאת ובין אם לאו, שהפוליטיקה היא-היא המקום שיכול לתת לנו את הכוח לחולל שינויי עומק ורוחב מוחשיים במדינת ישראל.
על-פי תפיסתי, הפוליטיקה היא לא מקום של כיף או של כבוד; אחרי כל מנעמי השלטון, אחרי התנאים הטובים, החליפות, העניבות והמשכורות הנאות, מדובר בעבודה קשה מאוד, אולי הקשה ביותר. בנוסף, גם אגיד שבעיני פוליטיקה היא לא מקצוע. שהריי אנחנו לא רוצים נבחרי ציבורי שיעסקו בפוליטיקה, אלא אנשי חזון, רוח ומעשה שיבואו לממש רעיונות ולפתור את בעיות הציבור דרך הכלי הפוליטי. המצב הנוכחי מתקיים בדיוק משום שרוב רובם של נבחרי הציבור בישראל שכיהנו במשך עשרות שנים ברשויות השונות(וחלקם אף עדיין מכהנים) לא יודעים לעשות דבר פרט לעשיית פוליטיקה, והם נעשים תלותיים בכיסא. הם יודעים שבלעדיו הם אבודים וחייהם יהיו ריקים; אנחנו רוצים נבחרי ציבור בעלי ניסיון ויכולת ביצוע, אך לא נבחרי ציבור שהפוליטיקה היא כל חייהם. והנה לדוגמא תביטו על נפתלי בנט ויאיר לפיד: כיצד הם מעיזים להגיד דברים שאחרים לא אמרו מעולם, ובאיזה אומץ הם מחזירים את המצפן הערכי אל תוך העולם הפוליטי. הם יכולים לעשות זאת משום שהם לא תלויים בכיסא; הם רואים את הפוליטיקה ככלי, ולא כמטרת חיים. אדם שהדבר היחיד שהוא טוב בו זה בלעשות פוליטיקה, הוא אדם מסוכן ולא ראוי בעיני.

 

שנית, לא פעם עולה הטענה שאומרת שדווקא צעד של כניסה לעולם הפוליטי הוא צעד לא מנהיגותי מכיוון שזוהי בגידה בערכים מנהיגותיים על בסיס “להצטרף אל הרעים”. האם זה נכון? לדעתי זו טעות חמורה לחשוב כך, ואני שולל את הטיעון הזה משתי סיבות: קודם כל, אני מאמין שעל-מנת שנייצר מערכת פוליטית שונה, בה השיח הערכי-מוסרי הוא גבוה, והאידיאולוגיה במרכז, עלינו להיות בתוך המערכת ולא מחוצה לה. זה מגוחך לצפות שנשב מבחוץ כמשקיפים פסיביים והדברים ישתנו כבדרך נס, פשוט כי העולם לא עובד ככה, ובמיוחד פוליטיקאים – הם לומדים רק דרך הרגליים. כמו-כן, אנחנו חייבים ללמוד כיצד המערכת מתנהלת כיום ולהכיר אותה עד היסוד, על-מנת שנדע בדיוק מה יש לתקן ואילו דברים צריך לעשות אחרת. זאת אומרת, רק ברגע שנכיר באופן אינטימי את “אחורי הקלעים” של המערכת ונהיה בעלי ניסיון וידע, נוכל לשנותה באופן מהותי ושורשי.

 

שלישית, מהן הסכנות שאורבות לנו בצד הדרך? איך אנחנו יכולים להיכנס, ולהישאר בחיים? הסכנה הגדולה ביותר בעיני בכניסה לעולם הפוליטי היא הקלות שבה אנו יכולים לאבד את עצמנו – את המטרות, את הערכים ואת החזון. המשחק הפוליטי ינסה לפתות אותנו ללא הרף בחלומות ובתקוות שווא, ולשאוב אותנו להתנהגות פוליטית-עסקנית, צינית וחסרת מוסר. לכן, אני מאמין שיש להיכנס לעולם הפוליטי אך ורק לאחר חשבון נפש ארוך ומעמיק עם עצמנו, שהוביל לגיבוש זהות מוצקה – מה המטרות שלך, מה האג’נדה? מה הדגל שאנו הולכים להניף? ומצד שני, מהם הקווים האדומים שלך?מה היינו מוכנים לעשות למען המטרה שהצבנו, וחשוב מכך, מה לעולם לא נהיה מוכנים לעשות?עלינו להיכנס עם סל ערכים מעוצב ומגובש – אחרת נאבד במהירות, ובאמת נצטרף אל הרעים.

 

 

לסיום, למרות הכל –  למה לנו פוליטיקה, בכלל? הריי אנו יודעים שהעולם הפוליטי הוא עולם מלוכלך וציני, הוא עולם קשוח עם חוקים משלו, עולם של גחמות ואינטרסים, עולם דורסני שיום אחד מכתיר אותך למלך ויום לאחר מכן משליך אותך לקרקע המציאות;

 

כל זאת נכון; אך במקביל, זהו גם עולם יצירתי להפליא, עולם מלא תושייה, מקוריות ואומץ והרבה מאוד מהדברים השליליים שחבויים בו נוכל למזער בעבודה קשה. ובכלל, אם לא אנחנו, אז מי? אם אנחנו נפחד מהעולם הזה, אם אנחנו נסלוד ממנו ונגיד שזה “לא בשבילי”, שזה “מלוכלך מדי”, וזאת רק למען המצפון הנקי שלנו, אז אנחנו נעשה בדיוק את מה שרוצים שנעשה! אנחנו נשאיר את הבמה לאותם פוליטיקאים ועסקנים שנמצאים עליה כעת. פשוט ככה, בלי אתגר, בלי תחרות, בלי מלחמה, הם ימשיכו לקבל את מדינת ישראל על מגש של כסף, וימשיכו לעשות בה ובנו כרצונם.

 

חשוב שנזכור שאחרי הכל ולמרות הכל, העולם הפוליטי הוא עולם רציני וקורים בו דברים רציניים שקובעים את העתיד של כולנו. זהו המקום שבו מתעצבת מערכת הערכים והעקרונות שישלטו בחיינו; זהו המקום בו בוחרים במה ובמי להשקיע ובמה ובמי לא; זהו למעשה המקום שבו קורים הדברים הגדולים, מדי יום ביומו.

 

בשורה התחתונה – לא כל פוליטיקאי הוא מנהיג, אבל בעיני, כל מנהיג חייב להיות גם פוליטיקאי מוצלח, והוא חייב לדעת להשתמש באומץ ובתבונה בכלי הפוליטי שמציע לו כוח רב לחולל שינויים ולהשפיע על מיליוני בני-אדם.

 



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

מילותיו האחרונות של אלי כהן : “חבל שלא עשיתי יותר”

אריק זיו ויזר

צ’מברליין 2013

אלי חזן

חוק לאום משילות אמיתית

בושה וחרפה לפסטיבל ולשמאל

אריק זיו ויזר

להתחיל מחדש : פרשת בראשית

אלי כהן

ים של דמעות

אלי חזן
דילוג לתוכן