הצהרתו של ראש הממשלה אמש נראתה יותר כמו נאום הכתרת ‘מיס יוניברס’ ופחות כמו הצהרת מנהיג בתום מערכה צבאית. הרבה תודות, הרבה חיוכים והרבה ‘אנחנו, אנחנו ואנחנו…’ רק שבמקרה שלנו, נשארו גם סימני שאלה רבים. מקום קטן, מקום לדאגה. כאשר טדי קולק המנוח הוזמן לחגוג עם קבוצת בית”ר ירושלים את האליפות ההיסטורית הראשונה (1987) הוא אמר “בשנה שעברה זכינו בגביע המדינה. השנה זכינו באליפות. בשנה הבאה- נזכה בדאבל”. באנלוגיה ובפרפראזה לדברים אלו, אני רק מדמיין את אויבינו המקיפים אותנו, יושבים להם ואומרים “בפעם שעברה הם התקפלו מלבנון. הפעם הם התקפלו בעזה. בפעם הבאה- נבוא להם משתי חזיתות”. כולי תקווה וטעות בידי וכולי תקווה, כי כשם שלא נתקיימה נבואתו של זה, כך לא תתקיים נבואתם של אלו. אך מכיוון שכל ההתקפלויות בעשור האחרון הובילו למערכות וחזיתות חדשות, אינני רואה כל תסריט לפיו ‘תשקוט הארץ ארבעים שנה’, כפי שציטט בזמנו בגין המנוח מתוך ספר שופטים.
יצאנו מלבנון כגנבים באישון ליל, קיבלנו בתמורה את האינתיפאדה השנייה. עקרנו את גוש קטיף וקיבלנו את מלחמת לבנון השנייה. עכשיו הכרזנו חד-צדדית על הפסקת אש. מה תהיה התמורה הפעם?
“אני יפה?”
הצהרתו של ראש הממשלה, בדבר הפסקת האש, נראתה יותר כמו נאום הכתרת ‘מיס יוניברס’ ופחות כמו הצהרת מנהיג בתום מערכה צבאית. הרבה תודות, הרבה תשבחות, הרבה חיוכים- לעם ישראל, לחזית, לעורף, לחיילים, למפקדים, לרמטכ”ל, לשרים ואפילו לראש האופוזיציה. רק שבתום התחרות המדוברת אנו חוזרים לשגרה הנורמאלית (לא בלי סינון קללה לעבר השופטים האנטישמים שלא בחרו בנציגת ישראל), בעוד הפעם, לא ברור שחוזרים לנורמל כל שהוא, והגרוע מכל, החמאס עדיין בשלטון, הדרום עדיין נתון בטווח הטילים וגלעד שליט טרם שב הביתה. אז מה בדיוק הישגנו? זו שאלה קשה על מציאות קשה עוד יותר.
אולמרט הזכיר בנאומו את ההתנתקות. “יצאנו מעזה מתוך מטרה שלא לחזור אליה”. הוא אפילו קצת ‘קפץ’ במהלך משפט זה, דבר שלא קרה באף שורה בנאומו (מעניין מה אומרים על כך המומחים לשפת הגוף). אז הנה ‘אמרנו לכם’ ראשון לכל תומכי ההתנתקות. הנה כבר מטרה אחת שלא הושגה מההתנתקות. יצאנו כדי לא לחזור- וחזרנו, לקיים את פתגם חז”ל המפורסם “כל הבורח מעזה- עזה רודפת אחריו”. אולמרט אף החזיר אותנו אחורה, לדבריו בדבר ‘החזרה להתכנסות’, שאמר בערב תשעה באב התשס”ו, ימי מלחמת לבנון השנייה, כאשר תושבי הצפון וכוחות צה”ל מחכים לבדל של החלטיות מתחת ידה של ממשלה מגמגמת. זה קרה אמש כאשר אולמרט טען כי אינו זונח את ‘חזון שתי המדינות’. למי שלא זוכר, זה היה סלוגן הבחירות של חד”ש ב-1988 ומנטרה של אורי אבנרי ושות’ זה קרוב לארבעה עשורים. עכשיו אולמרט מודה- ‘קדימה- זה שמאלה’! נכון, יש מי שטוען, ש’קדימה זה ימינה’. אחמד טיבי למשל. הוא טוען ש”כל קול לקדימה- זה כדור בגוף של ילד פלסטיני”. דווקא ל’קדימה’? מעניין למה? אוקיי, אז תודה לך ד”ר טיבי שקצת לקחת קולות ממי שבאמת מודה שהוא שמאל ומעביר ל’קדימה’, זו חצי נחמה. אך למי שנקלע לסיטואציה בה אין לו ברירה אלא לירות כדור רובה או פגז ממטוס לעבר ילד פלסטיני, אנא, שיעשה זאת ישירות, מבלי להצביע ‘קדימה’… ולמצביעי ‘קדימה’ אני ממליץ, אל תכריזו על כך בפומבי, אלא אם כן אתם רוצים כרטיס חד-כיווני להאג (ב’קדימה’, מה לעשות, הכול חד-צדדי…).
אז מי הצליח ‘להרתיע’?
נו, אז האם המלחמה השיגה את מטרותיה? כידוע, ‘המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים’ ולעבר מטרותיה לא ניצבים הצדק והמידתיות, אלא השגת הרתעה וחתירה לניצחון. טבעי היה הדבר, כי לאחר הודעת ראש הממשלה, יופיע אלוף פיקוד העורף ויודיע כי למחרת כל תלמידי מוסדות החינוך בדרום חוזרים לספסל הלימודים. אך בדיוק ההיפך קרה. קרייני החדשות מנו אתר רשימת הערים בהן לא יתקיימו הלימודים. האם השגנו הרתעה? לא. ניצחנו? לא. מדוע תלמידי הדרום אינם חוזרים לכיתותיהם? כי יש חשש להפרת הפסקת האש (שאגב, החמאס לא מחויב לו, כי זה חד-צדדי…). זה ניצחון לטרור. כי הטרור מטרתו להפחיד, הטרור מטרתו לשבש את שגרת החיים הנורמאליים. הטרור רבותיי ניצח. אין פה חשש להפרת הפסקת האש, יש פה פחד. הטרור, רבותיי, השיג את מטרתו. 1:0 לחמאס ליידיס אנד ג’נטלמן.
עוד לא יבשה הדיו מהנייר שעליו הודפסה הצהרת ראש הממשלה וכבר התקבלו יריות על חילופי אש (הפעם דו-צדדי סוף סוף…). אבל הכי אהבתי את האמירה “אם בצד השני יפרו את הפסקת האש- נגיב בכל הכוח”. תגידו רבותיי, האם המשפט הזה לא מוכר לכם? האם לא אמרו (או ליתר דיוק מכרו) לנו את השקר הזה באוסלו ובהתנתקות? ומה קרה? חטפנו וחטפנו ורק לאחרונה נזכרנו להגיב. וזה היה מעט מידיי ובעיקר מאוחר מידיי. אולמרט, האם אינך מכיר את המשפט המפורסם “אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן”?
מזוכיזם לשמו
וכדי ‘להגיש את הלחי השנייה’, הצהיר אולמרט על רצונו להעניק סיוע הומניטארי לתושבי הרצועה. אותם תושבים שלא שעו לאזהרות ישראל ולא נסו מבתיהם, שקיבלו כספים מהחמאס (שמקורם באיראן) על מנת לאפשר למחבלים לחפור מנהרות מתחת לבתיהם ושמעולם לא גינו הרג יהודים בידי ערבים. הוא אף הכריז בחגיגיות כי השר הרצוג יופקד על ‘משימה לאומית’ זו. סליחה, אדוני ראש הממשלה, האם פתרת את כל בעיות הרווחה של תושבי מדינת ישראל? אני מזמין אותך לבית שמש עירי, בוא תראה מה קורה שם במחלקת הרווחה, עבודה לקדנציה שלמה! ומה עם עקורי גוש קטיף? האם באמת ניתן ‘פיתרון לכל מתיישב’? צינורות ביוב נתתם להם, תתביישו!
אמרת שבראש סדר היום של סיום הלחימה תעמוד סוגיית החזרתו של גלעד שליט. הזדרזת להכריז על הפסקת אש ועל סיוע הומניטארי, אבל גלעד שליט עדיין חבוי לו באיזו מנהרה שלא הספקתם לחשוף כי אצה לכם הדרך ל’הפסקת אש חד-צדדית’. רצית, אדוני ראש הממשלה, לתת מתנה לממשל האמריקני לרגל כניסת הנשיא אובאמה לחדר הסגלגל, ומה עם יונתן פולארד??
עזה היא שלנו
רצועת עזה, בתקופת ההתיישבות היהודית שם, הייתה מיקרוקוסמוס של מצב העם היהודי. קבוצה של אוכלוסייה קטנה בתוך ים של שנאה. רצועת עזה היא דוגמה קלאסית לכך שרק העם היהודי יכול להפריח את שממת המזרח התיכון. כבר הפסקנו לספור כמה פעמים נכנסנו ויצאנו מהרצועה הזו. חזרנו אליה ב-1967 והקמנו מינהל אזרחי. בין 1967 ועד להקמת יישובי גוש קטיף עברו יותר מ-10 שנים. התושבים לא ניצלו את הממשל הצבאי על מנת לשפר את מצבם (זה היה השלטון ההומאני ביותר ששרר שם אי פעם). הם לא ניצלו את מרחבי המדבר על מנת לפתור את בעיית הצפיפות במחנות הפליטים. גם לאחר ההתנתקות, הם לא ניצלו את שטחי היישובים המפונים על מנת לשדרג את איכות חייהם. הם ניצלו את השטח לאימוני טרור וחפירת מנהרות.
לא יעזור כלום, תרצו או לא תרצו, יתאים לכם או לא, עזה היא שלנו. אף אחד אחר לא רוצה אותה. אולי עדיף היה לו היינו מטביעים אותה (האם זה אפשרי? לא יודע, אפשר היה לנסות, אך כמובן, אצנו ל’הפסקת אש חד צדדית’). כמה חבל, שמה שהרשתה לעצמה ארצות הברית לעשות במרחק אלפי קילומטרים מביתה (הפלת המשטרים בעיראק ובאפגניסטן), אנו ‘מפחדים’ לעשות במרחק קילומטרים ספורים מבתינו.
הבעיה היא ש….
‘עייפנו מלנצח’…
במשך שלושה שבועות חשבתי שהנה ‘נפל האסימון’, אולי הבחירות המתקרבות ‘יעשו להם את זה’, אולי. אבל לראש הממשלה לא נפל האסימון ולשר הביטחון לא נפל המכסה מהמשקפת. הם אולי ראו את הסקרים. הם ראו שקצה גבול היכולת של קדימה והעבודה גם יחד בקושי מגרד את ה-45 מנדטים וזה עוד כשהלחימה נמשכת כמתוכנן.
כנראה שהם ‘עייפו מלנצח’…
… גם בבחירות!
ניפגש ב-10 בפברואר.
על הכותב
משה שפיבק, יליד אנגליה (1972), משמש כעורך משנה ברשת המקומונים ‘שופינג מקומי’ (בית שמש ומודיעין). בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וניהול משאבי אנוש מהמכללה למינהל. למד בישיבת ‘הדרום’ ברחובות ובישיבת ההסדר ‘הכותל’ בירושלים. שירת בצה”ל ביחידת הקישור ללבנון והשתתף במלחמת לבנון השנייה כחייל מילואים באוגדת הצנחנים. תושב בית שמש, נשוי לאורית, מורה במקצועה, ואב לשתי בנות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
