זה באמת מעניין : כיצד אנשי שמאל פועלים בניגוד לעקרונות הצדק אלים הם מטיפים ודווקא אנשי ליכוד עושים צדק ברוחו של ז’בוטינסקי עם המיעוטים בישראל. סיפורו של שבט ח’ואלד
אתמול התקיים דיון ראשון מסוגו בוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי בכנסת- בראשות ח”כ מיקי זוהר (ליכוד). נושא הדיון היה : היישוב הבדואי ח’ואלד.
את הדיון יזמו והובילו ח”כ חמאד עמאר (ישראל ביתנו), ח”כ ענת ברקו (הליכוד) ולהם הצטרף ח”כ אוסאמה סעדי, מהרשימה המשותפת.
ח’ואלד הוא ישוב בדואי, בני שבט ח’ואלד, הממוקם בעמק זבולון בצפון. ב 1993 הוכר השבט כיישוב קבע על ידי משרד הפנים. מאז ח’ואלד עובר שינויים איטיים, בליווי מועצה אזורית זבולון שבתחומה הוא נמצא. אך למרות זאת, עד היום, 24 שנים מאז שהוכר, עדיין סובל ממחסור בתשתיות בסיסיות (ללא דרך גישה; ללא דירים ורפתות; ללא הגדרה/הכרה ברורה של מהות היישוב – חקלאי/כפרי/שבטי??אין בית עלמין מוסדר).זה פוגע בבני היישוב, ביכולתם להתפרנס ואף מעכב את השתלבותם בחברה הישראלית המודרנית. במשך שנים, בני ח’ואלד התלוננו, התחננו, פנו למועצה ובעזרתה גם לגורמים אחרים רלוונטיים…אך כלום לא התקדם. אמנם תקציבים אושרו ליישוב – תשתיות פנימיות, נבנו שני גני ילדים, מועדון ציבורי, גן משחקים, אך עדיין חסרו בו מרכיבים בסיסיים, שמקורם התעלמות הרשויות ממהות היישוב, מאפייניו כיישוב בדואי (ולא מהנדסי הייטק!!) וכמובן הגישה המוטעית מלכתחילה של המועצה אל היישוב, מדיניותה כלפיו וההחלטות שנגזרו ממדיניות זו. בעוד שמטרת ההכרה ביישוב- כפי שבא בתכנית המתאר שאושרה לו ב 1997, היתה: פיתוח יישוב כפרי עבור בני שבט ח’ואלד ופזורותיו… למעשה כמעט ואין הלימה למציאות. היחס אליו הוא כאל יישוב עירוני לכל דבר..וגרוע מכל- העובדה שמינהל מקרקעי ישראל והמועצה אזורית, משווקים מגרשי בניה גם לאזרחים שאינם בני שבט ח’ואלד, ואף אינם בדואים. כך למשל קרה שסוחר קרקעות ערבי זכה במגרש (והצעתו הועדפה על חיילים משוחררים שבילו שנים במוצבי צה”ל בדרום לבנון ובגוש קטיף…).
כל זה עד שבני ח’ואלד התדפקו על דלתות הכנסת, ומצאו מפלט דווקא אצל חברי כנסת מהימין שמיהרו להתגייס לסייע להם, לאמץ דרישותיהם ויזמו דיון מהיר בוועדה בכנסת.
ואכן הדיון התקיים אתמול, אותו ניהל ללא לאות ח”כ מיקי זוהר, יו”ר הוועדה, תוך שהוא “מצליף” במשרדי הממשלה הרלוונטיים, כולל נציגי המועצה, תוך שהוא דורש תשובות לסוגיות השונות, ואף כינה את הטיפול בחלק מבעיות היישוב כמחדל!
לסיכום, עצם העובדה שהתקיימה הישיבה היתה הישג משמעותי! הושגה התקדמות משמעותית בתחומים בסיסיים החיוניים לפיתוח היישוב (אם כי עדיין יש דרך בירוקרטית ארוכה) : להעביר תקציב הדרוש לסלילת דרך הגישה (אורך 2 ק”מ!), עיכוב סגירת טיפת חלב ביישוב, בדיקה יסודית של רשות מקרקעי ישראל לשווק מגרשים לבני יישוב, הכנת תכנית מתאר חדשה שתענה על צרכי האוכלוסיה-כאוכלוסייה בדואית מגדלי צאן (כי הרי לא יעלה על הדעת שהפרות בקיבוץ הסמוך יגורו ברפת מודרנית ויהיה להן מסכי אל.סי.די, והבדואים השכנים בכלל לא מקבלים אישורי בניה למכלאות עבור כבשיהם…). זה לא צדק. זה נקרא עוול…שאותו באו הח”כים ברקו עמאר זוהר וסעדי לתקן, כדי שסוף סוף יושג צדק עבור אוכלוסיה זו…
הדיון אתמול וסיפורו של שבט ח’ואלד חשף סוגיה כואבת ורחבה יותר של האוכלוסיה הבדואית בצפון. בניגוד לבדואים בדרום, מעט מסופר על האוכלוסייה הבדואית בצפון. למעשה, מדובר בקהילה קטנה יותר, בת כ 55 (אולי 60) אלף נפש, המשתייכת לכ- 28 שבטים המתגוררים ב 20 יישובי קבע. סיפורם של הבדואים בצפון- שהגיעו לגליל במאה ה 19, במהלך השלטון העות’מאני- למעשה שזור בסיפור הקמת המדינה. בשנות ה 20,30 ו 40 של המאה הקודמת, הבדואים בצפון בנו קשרי ידידות עם חלוצי המתיישבים היהודיים, ואף לחמו לצדם נגד המשטרה הבריטית ונגד קבוצות לאום ערביות. כך עוצב מעמדם לימים כאוכלוסייה ישראלית.
בשנות ה-60 וה-70 הממשלה הקימה כ-10 ישובים בדואים חדשים בצפון בהם התכוונה לרכז את הבדואים שהיו פזורים עם עדריהם בנקודות יישוב שונות. מדיניות ריכוז התושבים התבטאה גם בהצעת הטבות ופיצויים, אולם היא הצליחה באופן מוגבל (גישה זו גרמה ללא מעט להרס המבנה השבטי- בעת שעירבבה בין שבטים שונים ו”דחסה” אותם ליישוב אחד..לימים מדיניות זו תתברר כהרסנית, אך לא נלמד ממנה לקח!!) חלק מהתושבים עברו לישובים החדשים אך רבים נשארו במקומם וציפו שנקודות ההתיישבות הקיימות יוכרו על-ידי המדינה. בשנות ה90 הוכרו 5 נקודות התיישבות בדואיות נוספות, ח’ואלד היא אחד מהן.
כך, היסטורית ודמוגרפית ,15 (מתוך 20) מיישובי הבדואים בצפון ממוקמים בשטחי שיפוט של מועצות אזוריות, וחלק גדול מהם נמצא בקרבת קיבוצים. ואם בעבר היחס והקשר של הבדואים הצפוניים עם חלוצי הקיבוצים היה הדוק, למרבה הפלא במרוצת השנים- בעיקר אמצע שנות ה 70, יחס זה- בעיקר היחס כלפי מנהיגי המועצות האזוריות, שבאו מקיבוצים- נחלש משהו, כל זאת “בזכות” מדיניות מפלה של המועצות האזוריות, שמנהיגיהן באו מהקיבוצים, עמוד התווך של מפלגות השמאל “הליברליות”….
ובעוד שהמאמץ הלאומי (דווקא של ממשלות “ימניות”) היה ועודנו, לסייע בשילוב הבדואים בצפון בחיי המדינה (התקבלו 3 החלטות ממשלה לסייע בפיתוח ישובי הבדואים בצפון: 413 משנת 2006, 3211 מ2011 והאחרונה 992/1480 מ 2016, לסיוע בסך 900 מיליון ש”ח בתחומים שונים לאוכלוסייה) הרי שהרחק מהעין קיימת אפליה, קיפוח ודחיקה לשוליים של החברה הישראלית, כאשר זאת באה דווקא מהשכנים הקיבוצניקים, על ידי מדיניות והחלטות בוטות שהתעלמו כליל ממאפייני אוכלוסייה זו והדרכים הנאותות להתייחס אליה.
המסקנה, עם או בלי קשר למציאות הפוליטית ותמיכת הבדואים בימין בישראל (שהחל ב שנות ה80), שדווקא מועצות אזוריות, שהן מעוזו של השמור ומהוות עמודי התווך של השמאל (הליברלי…), הן שהזניחו, קיפחות את האוכלוסייה הבדואית (בצפון) ודחקו אותה אל החצר האחורית של החברה הישראלית…הן גרמו להרחקתה (סגרגציה) וחסמו אותה מלהשתלב בחברה הישראלית הפתוחה…
כולנו תקווה, כי הדיון שהיה אתמול יחולל נקודת מפנה ביחס אל הבדואים, יביא צדק לח’ואלד ותושביו ירגישו שווה ככל האזרחים במדינה, ובשנה הבאה, כשהמדינה תחגוג 70 שנות עצמאות מוצלחות, כך גם יוכל היישוב ח’ואלד לחגוג 25 שנות הכרה/יסוד ופיתוח משגשגות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
