מאות אנשים גדשו ביום חמישי שעבר את אולם נורמן בבית סוקולוב בתל-אביב, לערב עיון וזכרון על פרופ’ ערי ז’בוטינסקי, במלאת 40 שנה לפטירתו. את הערב הינחה יוסי אחימאיר, מנכ”ל מכון ז’בוטינסקי, שהפיק את הערב בשותפות עם מרכז מורשת מנחם בגין והמשפחה. בפתח הערב הארוך והמרתק הוא נשא דברים אלה:
בהר הרצל בירושלים, בסמוך לקברותיהם של זאב ז’בוטינסקי ורעייתו יוענה, זכרם לברכה, מצויות עוד שתי מצבות. הן בגודל דומה ובאותו צבע (שחור) -מצבותיהם של ערי ואביבה ז’בוטינסקי, זכרם לברכה.
ערי ז’בוטינסקי, פרופ’ ערי ז’בוטינסקי – בנו יחידו של ראש בית”ר ומייסד התנועה הציונית הרוויזיוניסטית, זאב ז’בוטינסקי,
אבל לא רק – “בנו של”.
ערי ז’בוטינסקי – מפקד בבית”ר משחר נעוריו, ממארגני העפלת “אף על פי”, מראשוני התעופה העברית, מתמטיקאי מזהיר, פרופסור בטכניון וממקימי אוניברסיטת אדיס-אבבה, חבר הכנסת הראשונה, מדינאי, פוליטיקאי מזן מיוחד, לוחם חרות, אסיר ציון, איש הגות ציונית, אינדיווידואליסט, אהוב על כל מי שהכירו ובא עימו במגע, אדם שגילם באישיותו תקופה וימים של פוליטיקה אחרת, שהלך לבית עולמו בטרם עת, והוא כבן 59 שנה בלבד.
יחסים מיוחדים שררו בין האב לבנו, בין אבי התנועה לבין אחד מבכיריה.
ז’בוטינסקי האב עוקב תמיד, באהבה ובכבוד, אחרי נדודי הבן, אחרי התנהלותו, תיפקודו בצה”ר ובבית”ר, מרבה להתכתב עימו, לשוחח עימו, להחליף עימו דעות ומחשבות, לייעץ לו ולשמוע את עצותיו.
לא פעם מתגלים חילוקי דעות ביניהם, הם מנסים לשכנע זה את זה,
לעתים מסכימים, לעתים חלוקים בדעותיהם, למשל בנושא דת ומסורת.
ידוע במיוחד מכתבו של ראש בית”ר אל בנו בנוגע לסעיף על הדת והמסורת במצע הסתדרות הציונית החדשה, עם ייסודה ב-1935, המדבר על “השרשת קודשי תורתנו בחיי האומה” – מכתב שבו כדבריו הוא שופך את נפשו בשש בבוקר, כדי לשכנע את הבן ואולי גם את עצמו.
יוסף שכטמן כותב בביוגרפיה שלו על ז’בוטינסקי, כי “היחסים בין האב לבן היו מיוסדים על רחשי כבוד כמעט ללא גבול להשקפותיו ולתגובותיו של הבן, ועל בטחון בו”.
ערי מצידו העריץ את אביו לא רק כבן, אלא גם כמנהיג ומורה-דרך משכמו ומעלה. אין זה מפליא, על כן, שספרו – שיצא לאור אחר פטירתו – מוקדש ל-“אבי, זאב ז’בוטינסקי”. הפרק האחרון בו הוא עדותו האישית – תחת הכותרת “בנסוע הארון” – בעקבות העלאת עצמות אביו ואמו לקבורה בירושלים.
“עם הטכס בהר הרצל – כותב ערי – נקברה האיבה הפוליטית, אשר זה ארבעים שנה שיסעה את עמנו. הטכס פתח את הדרך לשלב בחיי המדינה ובשלטונה את אלה שלחמו לשיחרור המולדת מידי שלטון זר.
לתלמידיו של זאב ז’בוטינסקי, ואני בתוכם, היתה לטקס משמעות נוספת: עד אתמול חיינו בצילו, מהיום עלינו לעמוד על רגלינו-אנו… ולחברי הרביזיוניסטיים, תלמידי אבי, רצוני לומר משפט אחד בלבד: מעתה יש לחדול מעמוד דום בעקבותיו. מעתה יש לצעוד קדימה בדרכיו”.
בחזרה מ-1964 אל 1936. באוקטובר אותה שנה במכתב של ז’בו לרעייתו יוענה, הוא מצטט ממכתבו אליו של בנם-יחידם ערי, אז כבן 20:
“אבא, אני פונה אליך היום בשם כל הבית”רים בארץ ישראל ומודיע לך, שכולנו עומדים בשירותך ונלך אחריך לכל אשר תוביל. בית”ר בארץ ישראל עומדת הכן על משמרתה. הרבה עבר עליה, אך בלבבות אנשיה שורר עדיין האביב. הספקתי לעשות היכרות עם פלוגות המגויסים ועם הבית”רים הבוגרים. דע שעם אנשים כאלה מנצחים. בשם המגוייסים, בשם הבית”רים הכלואים בבית הכלא, ובשם כל בית”ר בארץ ישראל, אני מעביר לך את איחולינו ליום ההולדת. אני חותם עם ציון תפקידי, מכיוון שהמכתב הוא רשמי. תל-חי, ערי ז’בוטינסקי, נציב בית”ר בארץ ישראל.”
ז’בוטינסקי האב אומר במכתבו לרעייתו: “מן הסתם לא תביני את כל הרמזים (במכתבו של ערי), אבל חשוב מצב הרוח. הוא זהב, גאוותי ומשענתי הגדולה”.
דו-שיח מתמיד התנהל בין האב והמורה לבין הבן והתלמיד. גם המיצג האור-קולי (“מעגל חיים”) על זאב ז’בוטינסקי, שמוצג במוזיאון שבמכון ז’בוטינסקי, הינו בעיקרו דו שיח – דמיוני אמנם אך מיוסד על עובדות ואמיתות – בין הבן השואל שאלות ומעלה תמיהות, לבין האב המספר על פעילותו, על ייסוריו, על אהבתו לרעייתו ולבנו שהיו מנותקים ממנו רוב שנותיו, ועל שיר בית”ר הקאנוני – על מילותיו המתחרזות: גאון ונדיב ואכזר, תגר והדר.
“במובנים רבים ערי היה איש אמונה בודד” – אומר במכתבו יו”ר הכנסת ראובן ריבלין. “לא רק על שום שבחר לפרוש מסיעת חרות ולהקים סיעת יחיד קצרת ימים, אלא מפני שהיתה זו דרך חייו. דרך של אמונה בלתי מתפשרת, של מרץ בלתי נדלה, אותו רתם לצרכי הכלל, והרי אלה היו רבים מאוד באותם ימי ראשית המדינה והתגבשות היישוב העברי מחדש. מופת של עקרונות היה ערי. ישר דרך, נאמן לארצו ולעמו, מסור ועיקש. רבות ספג, ללא ספק, מבית אביו, ממנו ספג את תכונת המנהיגות, את המסירות והאידיאלים, אך לא רק בזכות אבות זכה, אלא הקים לו קיר ברזל משל עצמו, קיר של עקרונות ברזל, שהיו מסממני ההיכר שלו עד יומו האחרון ולאחריו, משתרם את גופו למדע”.
ערי ז’בוטינסקי היה מיודד עם אבי המנוח, ד”ר אב”א אחימאיר. היה מושפע מעמדותיו והעריך את מאבקו וקורבנו בשנות השלושים. כאשר בשנות הששים ניתן ללוחמי המחתרות עיטור לוחמי המדינה (על”ה), נפקד בין המקבלים שמו של אחימאיר, אבי המחתרת האנטי-בריטית הראשונה, “ברית הבריונים”. ערי כתב מיד מאמר שפורסם ב”מעריב” (1968) תחת הכותרת: “אחד שלא קיבל על”ה”: “הוא היה הראשון בדור המרד נגד אנגליה… מעטים הם האנשים שהיה בידם להטות את זרם ההיסטוריה. אחימאיר היה אחד שכזה”. ובמאמר במלאת ארבע שנים לפטירת אחימאיר (1966), בעתון “היום”, העלה זכרונות על חודשי ישיבתם בצוותא במאסר בכלא עכו. כותרת המאמר: “האחד שהיטה את הזרם”. כאשר יצא לאור ב-1987 קובץ המאמרים על אודות אחימאיר, חיפשנו שם לספר. נטלנו אותו מתוך מאמרו של ערי – “האיש שהיטה את הזרם”.
נפגשתי עם ערי ז’בוטינסקי פעם אחת. השתחררתי מן הצבא, בחור כבן 21, והתלבטתי מה ללמוד. השתעשעתי ברעיון, ללכת לטכניון וללמוד אדריכלות. אמי הפקחית עליה-השלום יעצה לי – לך תתייעץ עם הפרופסור בטכניון, אדם חכם ונפלא, ידידו של אבא ז”ל, ותשמע מה בפיו. ערי נאות לפוגשני. ישבנו בקפה עטרה, בתחנה המרכזית הישנה של תל-אביב. נרגש ראיתי לפני את בנו של ראש בית”ר, איש נימוסין והליכות, ישר כסרגל, נעים שיחה, בעל קול רך ומלטף, שדיבר אתי בגובה העיניים. הוא תהה על קנקני, ואמר לי בכנות בתום שיחתנו: איני חושב שאתה מתאים לטכניון, בחר לך כיוון אחר ושיהיה בהצלחה. הוא צדק במאה אחוז.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
