עכשו אחרי פינוי השוק בחברון ואחרי שאהוד ברק שלא שלח כוח אחד בשביל לפנות את מדחת יוסף הגוסס, שלח 3,000 חיילים בשביל לפנות שתי משפחות מהשוק בחברון ואולי לפני פינוי מאחזים (בתקווה גדולה שלא) ניתן להתפנות לעשות את חשבון הנפש שלנו ויש לנו חשבון נפש שצריך להעשות. כי מישהו צריך להגיד את זה שלראות את הפגמים של הצד השני תמיד קל יותר, אבל האם אנחנו נקיים? הייתי בפינוי בשוק בחברון וראיתי את חיילי צהל חוטפים ביצים ושמן ומיים עם אקונומיקה וכן- גם אבנים. זה לא משחק. אקונומיקה עלולה לעוור ואבנים עלולים לגרום לפציעות.
זה היה הטיעון שלנו נגד הפלשתינאים כשעוד נהגו להשתמש באבנים. אז אייך זה שעכשו אנחנו אלו שזורקים את האבנים? קל להסתתר מאחורי הטענה שילדים הם שזורקים את האבנים, אבל ילדים לא עושים דברים כאלה בלי גיבוי מחברת המבוגרים. גיבוי מהסוג שעובר גם בלי מילים. להט הנעורים, הצורך בשייכות, הרגישות למושגים כמו כבוד, כל המאפיינים של הגיל הזה , נותנים לו הרבה קסם, אבל יכולים גם להיות חומר נפץ עם ההכוונה הלא נכונה. לא הייתי רוצה להיות ילדה שגדלה במקום שמלמדים בו שאבנים עפות הן רק עוד צורה של ביטוי. גם מהצד השני עומדים ילדים, ילדים במדים, בני 19 – 18 לכל היותר.
מי שרוצה לפרק עליהם את התסכול מוצא לעצמו צידוקים בטענה שהם יכולים לסרב פקודה, אבל לא כל כך פשוט לסרב פקודה . בטח לא ברמה שמצדיקה לחטוף אבן בפנים. לא קל להעביר ביקורת על קבוצה שאתה חלק ממנה. זה קשה שבעתיים כשהקבוצה הזו מותקפת השכם וערב בהתקפות צבועות, מגמתיות ונטולות הגינות. מספיק לראות את אנשי השמאל והתקשורת מזדעזעים מפרופ’ הלל וייס, אבל מעריצים את פרופסור לייבוביץ, אבי הביטוי קלגסים נאציים, כדי להבין את המוסר הכפול שאנו נאלצים לחיות איתו.
לכן יש רצון להגן על המחנה הכתום, אלא שלא לבקר זה לא בהכרח להגן. בכפר מיימון ובגוש קטיף ראינו לאיזו רמה רוחנית המחנה הכתום יכול להתעלות ואילו היום מקנן בנו הספק האם לא טעינו כשנקטנו דרכי שלום, האם לא אפשרנו בזה את ההתנתקות והאם לא צריך ללמוד את הלקח ולנקוט היום בטקטיקה אחרת.
לדעתי, ההתנתקות היתה קורית בכל מקרה. שרון היה נחוש לבצע אותה ואם היינו נוקטים באלימות כל מה שהיינו מקבלים זה אותו הדבר רק עם עצמות שבורות ותיקים במשטרה.
לפעמים קשה לקבל את זה שלא היה משהו שיכולנו לעשות. המלחמה הכתומה היא יותר מהכל מלחמת התשה. הנסיון מלמד שהצבא בסוף מתעייף מלרדוף אחרי המתנחלים וההאחזות נשארת וזה לא קורה בזכות האבנים. זה קורה בזכות הנחישות ובזכות ההכרה הקיימת גם אצל רוב החיילים בצדקת דרכנו.
האבנים רק משיגות תוצאה ההפוכה. הן הופכות את זה קל יותר להפעיל כוח נגדנו ומסייעות להציג אותנו כפורעי חוק. המחנה הכתום מאבד מהעוצמה הרוחנית שלו כשננקטות שיטות כאלה וכשאין עוצמה רוחנית והכל כשר כדי לנצח, זה הזמן בו מתחילים להפסיד. תשאלו את הערבים. את הילדים שלי אני הולכת ללמד שמי שזורק אבן ובורח הוא פחדן ושהוא שובר משהו קודם כל בתוך עצמו. כשעושים מעשים כאלה החרטה תמיד מגיעה בסוף ואני לא מוכנה לתת להם לשלם את המחיר הזה. עשו לנו עוול , אבל זה לא נותן לנו את הזכות לעשות עוול חדש. לא נסתתר מאחורי התותח הקדוש.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
