על רקע נאום קלינטון ותמיכת התקשורת בעמדה זאת תוך זלזול בממשלה.
אני שומעת חדשות, קוראת עיתונים ושב משתלטת עליי תחושה של חוסר אונים. אני לא מבינה מה המשמעות של חיים במדינה דמוקרטית, אם אין לי שום דרך שעמדותיי יובילו את במדינה. כאשר ממשלה שאינה מחזיקה בדעותיי מציעה תהליכים כמו אוסלו וההתנתקות, נותנים לי את הזכות להחליף אותה באמצעות בחירות ולבחור את בנימין נתניהו לראשות הממשלה.
יום אחרי הבחירות אני מרגישה מצוין. הרגשתי כך שניצחנו ב 1996 והרגשתי נפלא שניצחנו בבחירות האחרונות.ראש ממשלה כמו בנימין נתניהו שיש לו תפיסת עולם רוויזיוניסטית, שמאמין בערכי הציונות והדמוקרטיה, מייצג אותי בצורה טובה ויוכל לקדם את מידניות החוץ, הביטחון והפנים שאני מאמינה. אבל רגע אחרי הבחירות זה מתחיל – ההשמצות , הלחצים והאמירה שמובילים גורמי שמאל – זה לא משנה מה העם החליט, אתם טועים ולכן לא נאפשר לשלטון לבצע את המדיניות. הטיעונים משתנים, אך המציאות נותרת בענייה – הממשלה הלאומית ליברלית פועלת תחת לחצים ודה לגיטימציה מבית ומחוץ.
בתוך המציאות הזאת, הממשלה פועלת. הבוקר, שאני רואה את נאומה של קלינטון בעניין הלחץ להקמה של מדינה פלסטינית, אני שואלת את עצמי מה היה רע כל כך בהקפאה. נכון – זה סמלי. נכון זאת מציאות קשה שבתים ומבני ציבור לא מאושרים. אבל לחץ בינלאומי מאסיבי להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967 לא נראה לי כחלופה המועדפת.
בניגוד למה שחלקנו רוצים להאמין, למרות כשלון כל שיחות השלום ותוכנית ההתנתקות, המדינה הפלסטינאית מוקמת לנגד עינינו – לאט לאט ולא ניתן להותיר עוד את עתידנו בידי כח עליון ו/או הסרבנות הערבית. כל יום שעובר המדינה הפלסטינאית מתבססת לה. הקו ירוק הופך מרגע לרגע לקו הגבול של מדינה חדשה – מדינה פלסטינאית. מדינת אויב תמידית, מדינה שתפיסת היסוד שלה הוא מאבק בצינות והדינאמיקה היומיומית של קיומי הוא עוני ומצוקה והאשמת השכנה העשירה ישראל בכל תחלואותיה.
כאשר התחושות הקשות מציפות אותי – אני מבינה שהגיע העת לעשות מעשה. כאשר המצב בכי רע, אין לנו את המותרות להרים ידיים ולשתוק. יש לנו חובה להאבק למען המשך קיומה של מדינת הלאום היהודי. אנחנו היום במצב מאלץ אותנו להתמודד עם המציאות הקשה שבה אנחנו חיים. למאבק הזה, לא מספיקה האמונה בצדקנו, הנחישות של קבוצת הפעילים הלאומיים וכוחות שמיים. הגיע הזמן להתחיל מאבק עם נשק חדש. למאבק הזה אנחנו זקוקים לרעיונות מבריקים.
יש לנו חומרי ייצור. העקרונות שלנו, הכתבים של מייסדי התנועה, האינטליגנציה של חברינו, האושר של תחומי הידע. יש לנו את כל הטיעונים לזכותנו על הארץ, על זכותנו לביטחון. יש לנו את כל העדויות , האינתיפאדה השנייה, החמאס בעזה – לסכנות שמדינה פלסטינית טומנת בחובה. כל מה שנדרש הוא חשיבה פורצת דרך ואולי, רק אולי צריך לחזור מעט אחורה ולחשוב שוב על מדינה דו לאומית. לפני כשנתיים דיבר על זה רובי ריבלין, לפני מעל שמונים שנה דיבר על זה ז’בוטינסקי. מדובר ברעיון מורכב. מלא סכנות, אך גם מלא הזדמנויות חדשות. אני חושבת שצריך לבחון רעיון זה , לצד כל רעיון חדשני שיוביל אותנו לעתיד שונה מזה התהווה מול עיניי.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
