אם לקוראים הרבים של ידיעות אחרונות מגיע לקרוא סיפורים עסיסיים על נתן אשל, למה שלא “אפנק” את קוראיי המעטים, באזכור הסיפור העסיסי של חיים רמון? הלכתי לארכיון…
נתן אשל, כך היה כתוב בידיעות-אחרונות, זוכה להטבות כספיות, לאחר שאולץ לפרוש מלשכת ראש הממשלה- וזה בניגוד להוראות נציבות שירות המדינה. שלושה ימים רצופים העיתון מתעסק בזה, עד שברשימה השלישית (17.5.12), נתבשרו הקוראים שההטבות הופסקו. הסכום הזעום (רכב וטלפון) היה התירוץ. הסיבה האמיתית לפרסום, הייתה ההזדמנות להזכיר לקוראים את הסיבה בגינה פרש אשל.
רשימה זאת אין בה “הבנה” אן אמפטיה לאותו מעשה של אשל (הטרדה מינית), אלא מחאה והתרסה של עכבר (שזה אני)- ששואג על פיל עם אוזן סלקטיבית (שזה נוני מוזס). (רוב) הקוראים לא יודעים שלמוזס יש רשימה של טובים ורעים, והמידע המגיע אליהם באמצעות עיתונו, נגוע באיבה חריגה לאלה ברשימת הרעים (נתניהו ניצב בראש), ובאהדת יתר, לאלה מרשימת “הטובים” (אולמרט, וחיים רמון וכו’).
לעצמי חשבתי- אם לקוראים הרבים של ידיעות אחרונות מגיע לקרוא סיפורים עסיסיים על נתן אשל, למה שלא “אפנק” את קוראיי המעטים באזכור הסיפור העסיסי של חיים רמון? החטא שחטא כבד יותר מזה של אשל, ולמרות זאת, הוא נחשב לבעל מעמד שמצדיק מתן במה בלי הגבלה פלוס שירותי ליווי והגנה.
יש עוד סיבה:
פרשנים פוליטיים מסבירים את פרישתו של רמון מקדימה, כאקט הכנה להקמת מפלגה חדשה בראשות לבני. זה היה (חצי) בסדר, אילו התוכנית לא הייתה כוללת גניבת מנדטים. לגנבים העתידיים ברור, שמבחינת התקשורת, אין דין גניבת מנדטים מקדימה של לבני (שזה היה אסור), כדין גניבת מנדטים מקדימה של מופז (שזה מותר).
למרות הווליום הנמוך, אנחנו מבקשים מאנשים כמו חיים רמון ואריה דרעי- הניחו לנו. התביישנו מספיק בגללכם, והגיע הזמן שתדירו את האופי שלכם מהפוליטיקה…
http://www.youtube.com/watch?v=vywpG-jMqrE&feature=player_embedded
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
