ב – 2006 התקשורת נשלטה בעיקר על ידי “ידיעות” ו”מעריב” שמנעו פרסום שלילי ככל שהיה ביכולתם על אהוד אולמרט. היום המציאות אחרת. פורסם לראשונה ב”ישראל היום”
בתחילה, עבורנו הירושלמים, הוא היה התקווה הגדולה. ב־1993, בפעם הראשונה בתולדות העיר החשובה ביותר לעם היהודי, הצליח צעיר מוכשר, בעל תדמית של לוחם ללא חת בשחיתות, לנצח נפיל פוליטי ששמו טדי קולק, אשר כיהן לפניו קרוב ל־30 שנה. אהוד אולמרט. פוליטיקאי ששמו הלך לפניו. אך ככל שעבר הזמן, כך הבנו שבמקום שעיר הבירה תתפתח ותתפוס את מקומה הראוי בערי הבירה המובילות בעולם המתקדם, כיאה לה, היא מידרדרת במהירות ונעשית דומה לערי בירה בארצות עולם שלישי.
כשעזב אולמרט ב־2003 למשרתו החדשה כשר בממשלת שרון השנייה וכמ”מ ראש הממשלה, שררה בקרבנו תחושה שהוא רוצה להימלט מתפקידו, ולנוכח מצב העיר באותה תקופה, לא היה קשה להבין מדוע. אולמרט השאיר אחריו חובות אדירים, רשות מוניציפלית כושלת, עזיבה המונית של תושבים איכותיים את העיר וריקנות, בעיקר ריקנות. כולם שמעו על ראש העיר שאינו בוחל בדבר על מנת לקדם את ענייניו האישיים, אך החשש מתביעות דיבה הוביל את מבקריו לנהוג בזהירות יתר. גזר הדין החמור מאתמול נותן אישור רטרואקטיבי לתחושות הללו.
אנחנו, הירושלמים, מתקשים לשכוח. כירושלמי גאה, אני אזכור אותו לעולם בתור ראש העיר שבתקופתו התרחש אסון ורסאי. עבור לא מעט מאיתנו היה האסון הטרגי סמל לעשר השנים שבהן כיהן כראש העיר. באותו לילה מר ונמהר שמעו תושבי העיר המבוהלים כי רצפת אולם ורסאי קרסה, וכי 23 בני אדם נהרגו. במשך הזמן התברר כי התנהלותה הרשלנית של העירייה הביאה לכך שהאסון לא נמנע, אף שכל הסימנים העידו על קטסטרופה קרבה ובאה. מקומון מסוים בירושלים ניהל מעקב מתמיד אחר אולמרט והסיק כי בניהול העיר יש שחיתות רבה לכאורה, וכי ראש העיר בכלל נמצא עשרות, אם לא מאות, ימים בשנה בחו”ל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
