ליבי, ליבי על כבוד השופט ג’ובראן. הוא לא מכיר ולא חווה את הריגוש והצמרמורת של עמיתו, השופט חשין. מדובר בחוויה עצומה. רב פעמית. כמוהו, גם ילדיו ונכדיו. זה מצער, בעיקר מפני שהוא יכול…
לא רק מילים מכילות מסרים- גם שתיקות. לא כולן, ואפילו לא רובן. ובכל זאת, יש שתיקות שמכילות מסר טעון. שתיקה מהסוג הזה נהוג לכנות “שתיקה רועמת”.
שתיקתו של השופט סלים ג’ובראן, בזמן שירת ההמנון, היא דוגמא לשתיקה כזאת. צילום תקריב של הפה החתום, ו…הוויכוח פרץ. בטריבונה של אלה “שהבינו” את השופט ראינו (קראנו ושמענו) דעתנים חכמים ונחשבים מימין ומשמאל. אני ישבתי בטריבונה ממול.
אני לא שוטר מחשבות, ואין לי כוונה לרשום רפורט לכבוד השופט ג’ובראן בגלל הרהור. אדרבא- אין לי שום טענה לג’ובראן. היחס האמיתי שלו למדינת היהודים, זה עניינו. כמו שיש לי זכות לתעב מדינה מוסלמית ספציפית, יש לו את אותה זכות לתעב מדינה שיבחר. הוא ערבי, שגורלו אנס אותו לחיות, ללמוד ולעבוד (בגין עיסוקו, הייתי צריך לכתוב “לשרת”) במדינת היהודים.
יש לי מחלוקת עם אותם אנשים הרואים בשתיקתו אות וסימן למצוקה, מה שמצדיק הבנה. בין המבינים, היו שתקפו בחמת זעם, והיו שלגלגו על אלה (כמוני) שלא הבינו לליבו של ג’ובראן. הבולט שבהם, הוא כבוד השופט העליון בדימוס מישאל חשין.
להמשך המאמר ולקטעי הוידיאו מהאתר של נרי אבנרי לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
