בעיצומה של המלחמה התקיים השבוע שיעור מרתק בדמוקרטיה. לא בבית המשפט העליון, לא בכנסת ישראל, ולא בפרקליטות המדינה – אלא דווקא במפלגת הליכוד.
במאבק על מוקד הכוח המכונה “הליכוד העולמי” התגבשה ברית המכונה “החזקים”, ובה לקחו חלק חיים כץ, מיקי זוהר, דוד ביטן, יריב לוין, ואף ראש הממשלה בנימין נתניהו. מטרת הברית הייתה לחולל שינוי בחוקת הליכוד, שינוי שנדרש להשגת תמיכה של שני שלישים מהמצביעים.
מולם ניצבו יעקב חגואל ויפעת עובדי-לוסקי. למרות עוצמתה הפוליטית, ברית “החזקים” לא הצליחה להשיג את הרוב הדרוש. התוצאה ברורה: כאשר ישנה חוקה והיא נאכפת, לא משנה מי עומד בראש המפלגה, מהי עמדת היועץ המשפטי, או מהם רצונותיו של המנגנון הפנימי – החוקה היא הקובעת. זהו ביטוי מובהק למפלגה הפועלת על פי כללים דמוקרטיים.
מנגד, בזירה הלאומית, אנו עדים למציאות אחרת: יועצת משפטית ופסיקות בג”ץ שמערערות על סדרי השלטון, ומיעוט שאינו נבחר הפועל נגד נציגי הרוב.
התמונה המצטיירת היא כי דווקא הציבור הרחב – זה שלעיתים זוכה ללעג מצד גורמים מסוימים – מפגין הבנה עמוקה יותר של עקרונות הדמוקרטיה, לעומת אלה המבקשים לעקוף אותה באמצעות מנגנונים משפטיים ופרשנויות חוקתיות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
