מבין חברי הכנסת החדשים, אין עוד תופעה שכזאת: דוד ביטן הוא מודל לליכודניק אמיתי.
הוא מוכיח שאפשר גם ללא פרובוקציות ליצור עניין ובכל תחום בו הוא נוגע הוא משדר מסר ברור, חד ולא הססני. מעקב אחר פעילותו של ביטן מגלה שהיא רצופה בנגיעות בנושאים שבמחלוקת ונושאים שבמחלוקת כידוע, הם דבר מרתיע. עוד לפני חצי שנה, כאשר חברי כנסת פחדו להוציא מפיהם את השם “החייל היורה” יזם מתן חנינה לאלאור אזריה. אך גם לאחרונה ביטן לא מפחד לעמוד ולהראות ממה עשוי בולדוזר. אך מעבר לעניין אזרחותם של פעילי שמאל קיצונים דוגמת חגי אלעד מ”בצלם”, עניין שכדאי לשים לב אליו הוא ביטול הקמת תאגיד השידור הציבורי.
פה בשונה מהדוגמאות האחרות שהוזכרו, ניתן לזהות לא רק אג’נדה לאומית אלא תפיסה ימנית ז’בוטינסקאית פר-אקסלנס. וזכרו – מי שנלחם עבור הימין, הימין יילחם עבורו. יעברו עוד חודשים עד שלאנשים יפול האסימון מדוע הנושא הזה הוא הדבר הכי חשוב לטיפול. “תאגיד השידור הציבורי” שעתיד לקום (או לא) הוא תקיעת דגל שמאלנית קיצונית ומעין ניסיון לחזרה של הימים ההם, הקיבוציים, השיתופיים, ההרסניים. שמו מסגיר אותו. שמו של התאגיד גם רומז על הצדקנות המלווה את מייסדיו. במדינה מתוקנת ודמוקרטית הנשלטת בידי כלכלה ימנית, אין מקום למעורבות המדינה בשידורי הטלויזיה. הניסיון לפמפם לציבור כאילו שמדובר ב”ערובה לדמוקרטיה” הוא בדיוק השקר. באיראן, סין וצפון קוריאה יש שידור ציבורי מעולה. עד כמה הן מדינות דמוקרטיות?
בימים הללו, שכבר נדמה כאילו שנעלמה אג’נדה כלכלית והתפיסה הביטחונית משתלטת על השיח חשוב לזכור – ברוב מדינות העולם ההבדל בין ימין ושמאל מודגש ע”י הפער התפיסתי בין כלכלה שיתופית וכלכלת שוק פתוח. כאשר חבר הכנסת דוד ביטן נלחם נגד הקמת אפיק שידור קומוניסטי מודרני הוא מזכיר שנשארה גם אג’נדה. נשאר גם שוק כלכלי שחייבים לשמור עליו כפתוח ותחרותי. ראש הממשלה נתניהו שידוע ככלכלן ממעלה ראשונה אינו רואה סתם כך באנשים כשותפים לדרך ולכן אנו רואים לאחרונה (ונראה גם יותר בהמשך) הליכה משותפת במאבק הכלכלי על סיום הכיבוש הקיבוצניקי.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
