למדינה אין, ולא צריך שתהיה, תפיסה פוזיטיבית על מהותם של “החיים הראויים”, שאותה היא כופה על האזרחים; מדינה שפועלת במרחב הבחירות הפרטיות הללו, היא אנטי-ליברלית.אמנם, ישנן חירויות שבאופן מובהק יש להן גם דריסת רגל במרחב הציבורי. כך למשל חופש הביטוי וחופש התנועה. משום שהן במרחב הציבורי, החירויות הללו דורשות איזון, ואנו מגבילים אותן (בעיקר) עבור המצבים שבהם מימושן פוגע בחירות אחרים, או במצבים הקשורים באינטרסים קיומיים של המדינה (שעצם קיומה מאפשר את החירות).

אך לא ראוי שהחירות לבחור במתחם הפרטי תהיה נתונה לסמכות המדינה, בין אם באיסורים והיתרים, ובין אם בתמריצים וקנסות.

מכאן עולה השאלה: האם הכרה בזכויותיהם של זוגות חד-מיניים פוגעת בחירויות או בזכויות של פרטים אחרים או באינטרסים קיומיים המדינה? התשובה פשוטה: לא! ומשום שמתן זכויות שוות לזוגות חד-מיניים איננו פוגע בחירויות ובזכויות של איש, זהו צעד מתבקש של ההשקפה הליברלית.בדיוק כפי שכל ליברל מתחיל מזדעזע מהאפשרות שהמדינה תגביל את חופש הביטוי, כך עליו להזדעזע כשהדבר קורה בסוגיית שיווי הזכויות לחד-מיניים. אלו שאינם מזדעזעים אינם ליברלים באמת, משום שהם סבורים שבשם השקפת עולמם הפרטית מותר לפגוע בחירויותיהם של אחרים (אגב, עניין זה נכון ברובו גם על הפרוגרסיבים, הקרויים לעתים בטעות “ליברלים”, הסבורים שמותר להם, למשל, להכריח אותנו לחיות חיים “בריאים” יותר).

מדינת ישראל והמזרח הקדום ישנם כמה נושאים מורכבים בסוגיית החד-מיניים, כמו למשל נישואים מטעם המדינה ואימוץ. אלו הם נושאים שאינם פשוטים היום גם בלי קשר לסוגיה ההומוסקסואלית. אבל השאלה אם להכיר בזכויות רגילות של זוגות חד-מיניים, זכויות שניתנות לכל זוג הטרוסקסואלי, איננה מורכבת, אלא היא פשוטה לגמרי עבור הליברל.

מדוע אם כן יש תהייה? אני סבור כי זוהי תוצאה של המצב המביך בו נמצאת מדינת-ישראל, מדינה מודרנית שמתמודדת באופן אקטואלי עם קטגוריות פסאודו-משפטיות השייכות למזרח הקדום. וכאן, יש לתת את הדעת, הסובלים אינם רק החד-מיניים.

מדוע נשים תקועות שנים במצב של “עגינות”? מדוע אבות מממנים גידול של ילדים שאינם שלהם בשל חשש ל”ממזרות”? מה לנו ול”פסולי חיתון”? ומה השלב הבא: טקסי חליצה וייבום?בקיצור, מה לחקיקה שוחרת חירות של מדינה מודרנית ולמערכת החוקים של המזרח-הקדום, שאין דרך לתארה בעיניים מודרניות אלא כאכזרית, מפלה ומדכאת? אנשים יכולים להכניס עצמם מרצונם לסד ההלכה, זו זכותם המלאה.

אבל מדוע מדינת ישראל כופה את הסד הזה על כולנו?מדוע הליכוד שותק?לראות את איילת שקד מהבית היהודי עומדת בחזית הפונדמנטליסטית של החרד”לים זה משעשע וטראגי בו-זמנית (ולגורמים עלובי-הנפש בקהילה הלהט”בית, הפרוגרסיביים מן הסתם, שתקפו אותה בקללות ואיחלו מוות לילדיה, מגיע כמובן כל גנאי). אלא שברור כיצד מצאה עצמה ח”כ שקד בעמדה בעייתית זו.קורבן של נסיבות פוליטיות?

התעלומה הפוליטית היא אחרת לגמרי: מדוע הליכוד שותק? הליכוד איננו הבית היהודי, האיחוד הלאומי, או כל התארגנות צרת-אופקים אחרת

הליכוד חושל בחסות שני ערכים: לאומיות וליברליות.מדוע, אם כן, יושב הליכוד ומתבוננן בבנט ולפיד מתקוטטים על סוגיות גיוס לצבא, מתן זכויות לחד-מיניים, ביטול בתי-הדין הרבניים, וכיו”ב, כאילו הוא מהאו”ם? האם ילדי בוחרי הליכוד אינם משרתים בצבא כדי לפצות על החרדים וההסדרניקים? האם בוחרי הליכוד אינם מממנים במיסיהם את הממסד הדתי שצמח לממדים מפלצתיים? האם חברי-הכנסת של הליכוד אינם רוצים במדינה ליברלית?נשוב להומוסקסואלים. הקהילה הגאה עושה אמנם לא מעט טעויות במאבקה, ויש בה גורמים רדיקליים שמסבים לה הרבה נזק. מוטב היה לה להתרחק מן הגורמים הדקדנטיים, ולדבר על חירות ובחירה במקום על “זכויות”, שיח שנשמע פרוגרסיבי ומגיע מהשקפת עולם שמאלנית טיפוסית, ובכך צובע מאבק אזרחי אלמנטרי בצבעים פוליטיים עזים.אבל טעויות בהסברה ופוליטיקה אין משמען אובדן של זכויות אזרחיות בסיסיות. כחבר ליכוד, אני מצפה ומקווה שמפלגתי תפעל במלוא העוצמה להעניק להומוסקסואלים שוויון בתנאים וזכאויות.

אני מצפה ממפלגתי שתקדם סדר יום ציוני וליברלי גם יחד. אם לא, אין להתפלא שהליכוד יאבד מהרלבנטיות שלו בציבוריות הישראלית.

Mida