רובי ריבלין: הלקח של אלטלנה לדורות
arikziv
הכל כבר נאמר על פרשת אלטלנה - אותו כתם בדברי ימי קוממיות של מדינת ישראל - שבו הופנה נשק המגן, יקר המציאות, המצוי בקושי ובמשורה, כנגד אחים. הכל כבר דובר ונכתב על היורים באותו "תותח קדוש" מתועב, שחיללו את קדושתו ואת טוהרו של נשק המגן העברי בדם אחים. אבל, אולי לא די נאמר, על גבורת ההבלגה שנקט מנחם בגין, ואותה כפה על פקודיו, מול אש השנאה המטורפת. כי בסופה של פרשה, בפרספקטיבה היסטורית של שישים שנים, ניצב לדורות הלקח שהנחיל לנו בגין: "מלחמת אחים - לעולם לא".
'אלטלנה' לא היתה טרגדיה מנותקת וחד פעמית בהיסטוריה שלנו. החברה הישראלית למודה קונפליקטים וויכוחים מרים, ופעם אחר פעם מתהלכת על חבל דק של קריעה ופיצול. הפעם האחרונה שבה עמדנו על סף פילוג מוחשי, וכמעט מלחמת אחים, היתה על רקע יישום ההתנתקות. גם אז, נשמעו קולות רעים של הסתה ודה-לגיטימציה, בשנאה רושפת ולהט פנאטי. גם אז חרדנו שירעים 'תותח קדוש' ויתן את האות לפרוץ מלחמת אחים, וגם אז, למזלנו, גברו הקריאות "מלחמת אחים- לעולם לא".
אין לדעת מה צופן העתיד בחובו, אך ברור שהכרעות קריטיות ושעות מבחן גורליות עוד נכונו לחברה בישראל, באופן מוחשי יותר ביחס לקביעת הגבולות הטריטוריאליים, אך גם סביב עיצוב רשות הרבים הישראלית, צביונה היהודי, ומידת פתיחותה לליברליזם ופלורליזם. המבחנים העתידיים האלו מטילים עלינו חובה קדושה, למרק וללטש היטב את הלקח ההוא כהכנה לימים קשים.
בגין ידע שהפגזת "אלטלנה" הותירה בעם פצע שלא במהרה יירפא. בחוכמתו ובמנהיגותו הוא זיהה בעם את הפצע שעודנו מדמם, גם אם כי מתחת לפני השטח, ולא התיימר כלל לרפאו. במקום זה, הוא לימד את חיילי האצ"ל, ואגב כך את הדורות הבאים, כיצד לחיות עם הפצע הנורא, כיצד להיות שותפים מלאים בבניין המדינה, שבשמה בוצע הפשע הנורא, כיצד להחניק את הזעם ולתעל אותו לאפיקים פוליטיים ודמוקרטיים.
בפרספקטיבה הסטורית, הייתי רוצה להאמין שזהו לקח "אלטלנה" וזוהי מורשת ההרוגים. אז היה זה קשה פי כמה מהיום. אז, כשהייתה המשפחה הלוחמת רק מיעוט קטן, נרמס ונרדף, קשה היה הרבה יותר להבליג ולבלוע את הכאב הצורב ועלבון הדחייה, ולגשת למרות הכל וליטול חלק בבניין המדינה החדשה.
בזכות גבורת ההבלגה ההיא, הפך בגין - בתהליך ארוך שנראה לאחרים חסר תקווה - ממפקדו של ארגון מחתרתי למנהיגה של אופוזיציה פוליטית ופרלמנטרית, ולבסוף, לראש הממשלה.
השיח הדמוקרטי, שלטון החוק, איתנותה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית, טיהור צה"ל מן הפוליטיזציה שאפיינה אותו, כל אלו - שנראים לנו היום מובנים מאליהם, ותנאים בסיסיים לקיומה של מדינת חוק ריבונית - לא צמחו אלא בזכות אותה אופוזיציה אחראית וממלכתית, ובזכות מנהיג-מופת שחרת על דגלו את קדושת החיים, ואת קדושת "כל ישראל ערבים זה לזה" בכל מחיר.
ביום הזיכרון לחללי אלטלנה, חובה לזכור ולהזכיר את הצו המוסרי שהנחיל בגין לכולנו, צו שתקף בכל הנסיבות, גם הנוראות ביותר: "מלחמת אחים – לעולם לא"!
'אלטלנה' לא היתה טרגדיה מנותקת וחד פעמית בהיסטוריה שלנו. החברה הישראלית למודה קונפליקטים וויכוחים מרים, ופעם אחר פעם מתהלכת על חבל דק של קריעה ופיצול. הפעם האחרונה שבה עמדנו על סף פילוג מוחשי, וכמעט מלחמת אחים, היתה על רקע יישום ההתנתקות. גם אז, נשמעו קולות רעים של הסתה ודה-לגיטימציה, בשנאה רושפת ולהט פנאטי. גם אז חרדנו שירעים 'תותח קדוש' ויתן את האות לפרוץ מלחמת אחים, וגם אז, למזלנו, גברו הקריאות "מלחמת אחים- לעולם לא".
אין לדעת מה צופן העתיד בחובו, אך ברור שהכרעות קריטיות ושעות מבחן גורליות עוד נכונו לחברה בישראל, באופן מוחשי יותר ביחס לקביעת הגבולות הטריטוריאליים, אך גם סביב עיצוב רשות הרבים הישראלית, צביונה היהודי, ומידת פתיחותה לליברליזם ופלורליזם. המבחנים העתידיים האלו מטילים עלינו חובה קדושה, למרק וללטש היטב את הלקח ההוא כהכנה לימים קשים.
בגין ידע שהפגזת "אלטלנה" הותירה בעם פצע שלא במהרה יירפא. בחוכמתו ובמנהיגותו הוא זיהה בעם את הפצע שעודנו מדמם, גם אם כי מתחת לפני השטח, ולא התיימר כלל לרפאו. במקום זה, הוא לימד את חיילי האצ"ל, ואגב כך את הדורות הבאים, כיצד לחיות עם הפצע הנורא, כיצד להיות שותפים מלאים בבניין המדינה, שבשמה בוצע הפשע הנורא, כיצד להחניק את הזעם ולתעל אותו לאפיקים פוליטיים ודמוקרטיים.
בפרספקטיבה הסטורית, הייתי רוצה להאמין שזהו לקח "אלטלנה" וזוהי מורשת ההרוגים. אז היה זה קשה פי כמה מהיום. אז, כשהייתה המשפחה הלוחמת רק מיעוט קטן, נרמס ונרדף, קשה היה הרבה יותר להבליג ולבלוע את הכאב הצורב ועלבון הדחייה, ולגשת למרות הכל וליטול חלק בבניין המדינה החדשה.
בזכות גבורת ההבלגה ההיא, הפך בגין - בתהליך ארוך שנראה לאחרים חסר תקווה - ממפקדו של ארגון מחתרתי למנהיגה של אופוזיציה פוליטית ופרלמנטרית, ולבסוף, לראש הממשלה.
השיח הדמוקרטי, שלטון החוק, איתנותה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית הישראלית, טיהור צה"ל מן הפוליטיזציה שאפיינה אותו, כל אלו - שנראים לנו היום מובנים מאליהם, ותנאים בסיסיים לקיומה של מדינת חוק ריבונית - לא צמחו אלא בזכות אותה אופוזיציה אחראית וממלכתית, ובזכות מנהיג-מופת שחרת על דגלו את קדושת החיים, ואת קדושת "כל ישראל ערבים זה לזה" בכל מחיר.
ביום הזיכרון לחללי אלטלנה, חובה לזכור ולהזכיר את הצו המוסרי שהנחיל בגין לכולנו, צו שתקף בכל הנסיבות, גם הנוראות ביותר: "מלחמת אחים – לעולם לא"!
פוסטים קשורים
ליכודניק משתתף בצערו של יעקב ברדוגו על פטירת אימו
18 במאי 2026
בני גנץ: האיש ששמר על כולם — ונשאר לבד
15 במאי 2026
לוח זמנים מסתמן לפריימריז בליכוד 2026 (בהנחה שהפריימריז יתקיימו ב־30 ביוני 2026) 📌 מאי 2026 סיום הטיפול בערעורי סניפים ומחלוקות פנימיות. השלמת רשימות מתפקדים ועדכון ספר הבוחרים. פרסום נהלים והוראות של ועדת הבחירות. 📌 עד סוף מאי 2026 מועד אחרון להגשת טפסי “קוד 99”. בדיקות זכאות ועדכון ספר הבוחרים הסופי. היערכות מטות השטח לקראת פתיחת הקמפיינים. 📌 תחילת יוני 2026 פתיחת חלון להגשת מועמדויות. תחילת גיוס חתימות ותשלומים. פתיחת קמפיינים פנימיים רשמיים. 📌 אמצע יוני 2026 סגירת רשימות המועמדים. הכרעה בערעורים אחרונים. פרסום רשימת המתמודדים הסופית. 📌 20–28 ביוני קמפיין שטח אגרסיבי: כנסים, דילים, טלפונים, קבוצות וואטסאפ, מאבקי שריונים ומחוזות. 📌 30 ביוני 2026 — יום הפריימריז 🗳️ בחירות לרשימת הליכוד לכנסת. 📌 תחילת יולי 2026 ספירת קולות וערעורים. סידור שריונים. אישור הרשימה במוסדות הליכוד. 📌 14–15 ביולי 2026 📑 הגשת רשימת הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית.
15 במאי 2026