קבינט המלחמה צריך להתמקד בלחימה , לא ביום שאחרי !

סער עם הקלפים קרובים לחזה,  חברי כנסת בליכוד נמצאים עמוק בשישי לאוקטובר,   היום שלאחרי צריך להתחיל בדיונים בכנסת עם כל המפלגות הציוניות, דדי שימחי עמוד האש שלפני המחנה

בתודעה שלפני השביעי באוקטובר, ועסוקים בהישרדות אישית ולא בתיקון הליקויים. חברי כנסת אלה עסוקים, על אף המלחמה המתנהלת, בהגדלת הרשימה הארצית שלהם בפריימריז הקרובים ובהכנות לבחירות המוניציפליות, למרות שאין שום סימנים לבחירות מוקדמות. הם עסוקים גם בהכנסה או הוצאה של מדיניות ובפירוק משרדי ממשלה מיותרים. במקום זאת, סיעת הליכוד צריכה להתמקד בניצחון ובמשיכת כוחות חדשים למפלגה כדי לחדש אותה ואת המדינה.

ח"כ עמית הלוי הוא יוצא דופן, שכן הוא מפגין מחויבות לאחדות ולניצחון. הוא קרא לביטול משרדי ממשלה מיותרים, מתוך הבנה שמהלך זה יוביל להוצאת הנורבגים ושהוא ישלם את המחיר בעצמו.

אין ספק שקבינט המלחמה הוא קריטי, וגנץ ואייזנקוט דאגו שרק אנשים בעלי דעות דומות יהיו חברים בו, ובכך הטילו וטו על ליברמן וסמוטריץ'. גישה זו, שגובשה במשך שנים במטכ"ל, מרחיקה מקבלת החלטות כל מי שחושב אחרת. סמוטריץ' פעל באחריות כשלא הצטרף לקבינט המלחמה, אבל לא ראוי שקבינט המלחמה ידון בתקופה שאחרי המלחמה מבלי לשמוע דעות אחרות. נתניהו, גנץ, אייזנקוט וגלאנט צריכים להתמקד בניצחון ולדחות את הדיון על מה שיבוא אחרי לזמן שבו תושבי בארי, נחל עוז ושדרות יוכלו לחזור הביתה בבטחה.

כדי לאפשר דיון כוללני, יש להזמין את כל המפלגות הציוניות לשולחן עגול כדי לנסות להגיע להסכמה ולהתחיל לבנות דיון בכנסת. האחדות שנוצרה בזמן המלחמה עשויה ללמד את כולם לעבוד ביחד למען עתיד המדינה. צריך ללמוד מההורים השכולים, כמו אביו של גיא שמחי דדי, יחיאל לייטר, ואיריס חיים, רוצים אחדות וניצחון. דדי שמחי נתפס על ידי רבים כעמוד האש לאחדות וניצחון.

לגבי בן גביר, חשוב לכבד הסכמים, אבל הוא צודק בזה שהוא מציין שההסכם היה בין גנץ לליכוד, ולא כלל אותו. מנגד, יש הצדקה לפטר את קייטי פרי שהביעה חוסר עניין להמשיך בתפקידה והתבטאה נגד השר הממונה. על פרי לפנות את תפקידה.

בן גביר צריך ללמוד לנצח בחוכמה, לא רק בטוויטר. היה עליו להגיע להסכמה עם גנץ מראש, שכן גנץ לא נראה כמי שסומך על הדרכה אלוהית בקבלת החלטותיו.

גדעון סער נמצא בנקודת מפנה קריטית בקריירה הפוליטית שלו. הוא נקרע בין ההתנגדות לנתניהו לבין הסלידה מגנץ. גנץ, מצדו, סבור שסער בגד כייס אותו בבחירות הקודמות. כעת סער עומד בפני דילמה - האם לחזור לבסיס הימני שלו או להמשיך בקו האנטי-נתניהו?

אם סער יבחר להישאר עם הבסיס הימני, הדבר יוביל לפרישה של גנץ, ויאפשר לסער לבסס את מעמדו בימין. לחלופין, אם גנץ יפרוש וסער ילך בעקבותיו, גנץ יזדקק לתמיכתו של סער כדי לזכות באמינות בימין. בתרחיש כזה, סער לא יצטרף לגנץ מבלי להבטיח ייצוג הולם למפלגתו.

כתוצאה מכך, סער מנווט בצורה מיומנת בין שני צידי המפה הפוליטית. נראה שסער יבחר בסופו של דבר לחזק את הקשרים עם הליכוד, ויסגור בכך את האפשרות לבריתות אחרות.