נתניהו הפך את התבוסה לניצחון
מה שנראה לרגע כהפסד צורב לקואליציה, הסתיים בעוד הוכחה לכך שאסור להספיד את נתניהו לפני שהקרב נגמר
לרגע אחד, במסדרונות הכנסת, נדמה היה שהאופוזיציה יכולה לחגוג.
תוצאות הסיבוב הראשון בבחירת מבקר המדינה הציבו את השופט יוסף אלרון במקום הראשון. הפרשנים מיהרו להסביר שהקואליציה הסתבכה, חברי אופוזיציה החלו לחייך, ובמערכת הפוליטית נשמעו כבר קולות של ניצחון.
אלא שהייתה רק בעיה אחת קטנה.
אלרון אמנם ניצח בסיבוב הראשון, אך לא השיג את 61 הקולות הדרושים.
בפוליטיקה, כמו בספורט, לא מנצחים במחצית.
ואז הגיע הסיבוב השני.
ראש הממשלה בנימין נתניהו, יחד עם יו"ר הקואליציה אופיר כץ, עשו את מה שהם עושים פעם אחר פעם במצבי משבר פוליטיים – עברו חבר כנסת אחר חבר כנסת, הידקו שורות, הפעילו את מנגנוני הקואליציה, והפכו את תמונת המצב על פיה.
בסיום הקרב נבחר עו"ד מיכאל ראבילו לתפקיד מבקר המדינה.
הסיפור האמיתי איננו רק זהות הזוכה. הסיפור הוא היכולת להפוך רגע של חולשה לניצחון.
בשנים האחרונות נבנה סביב נתניהו דימוי כמעט הפוך למציאות. מבקריו מציגים אותו כמנהיג מוחלש, מבודד ופוליטיקאי שנמצא בסוף דרכו. אלא שבכל פעם שמגיע רגע מבחן פוליטי אמיתי, מתברר מחדש מדוע הוא נחשב לאחד הפוליטיקאים המיומנים ביותר בתולדות המדינה.
גם הפעם, כאשר נדמה היה שהקואליציה מאבדת שליטה, נתניהו הצליח לגייס את הכוחות הדרושים ולהשיג את התוצאה שרצה.
מבחינת האופוזיציה, זהו שיעור נוסף בפוליטיקה הישראלית.
שמחה מוקדמת היא בדרך כלל רעיון רע כאשר נתניהו עדיין נמצא בזירה.
הצהלות השמחה שנשמעו לאחר הסיבוב הראשון התחלפו בתוך זמן קצר באכזבה. מי שכבר ראה במערכת הבחירות למבקר המדינה הוכחה לסדקים בקואליציה, מצא את עצמו מתבונן בתוצאה הפוכה לחלוטין.
הבחירה במיכאל ראבילו היא כמובן ניצחון אישי עבורו, אך היא גם ניצחון פוליטי ברור לנתניהו ולאופיר כץ.
היא מוכיחה שהקואליציה עדיין יודעת להתלכד ברגעי הכרעה, והיא מזכירה שוב עובדה בסיסית שכל יריביו של נתניהו מכירים היטב:
אפשר לחגוג נגד נתניהו.
אבל כדאי מאוד לחכות לספירת הקולות האחרונה.
