למה בידול ?
אריק זיו ויזר
עומר אריכא מצביע על פרדוקס שכולו יתרון
באופן פרדוקסלי, דווקא נוכחותם של אנשי העבודה כמו עמיר פרץ, אבי ניסנקורן, איציק שמולי ואלון שוסטר עשתה יותר עבור השוק החופשי מאשר נוכחותו של משה כחלון. מאז שקמה הממשלה ניטשו שורה של מאבקים בין שרי השמאל לשרי הימין בדגש על שר האוצר ישראל כץ. בכל יוזמה שהציגו שוסטר ופרץ, התייצב כץ כחומה בצורה והפיל את היוזמות האנטי צרכניות שלהם. מדוע זה קורה ולמה זה טוב?
אחרי לא פחות מעשור של "רק לא ביבי" ושלושה סבבי בחירות רצופים, הגישה משמאל שתאמה את ועידת חרטום (לא למתן לגיטימציה לנתניהו, לא לישיבה עם נתניהו, לא לשלום עם נתניהו) פשוט קרסה. המפלגה שקמה במיוחד לשם כך התפרקה וחלקה הצטרף לנתניהו. בארבע מערכות הבחירות האחרונות ההבדלים בין הימין לשמאל טושטשו ונדחקו לשוליים, הן מבחינת מסרים ואפילו מבחינה אסתטית כמו הצבע הכחול שמזוהה עם הליכוד ושאומץ על ידי המחנה הציוני ולאחר מכן על ידי "כחול לבן" שאף קראה לעצמה על שם הצבעים המזוהים עם המחנה הלאומי. העיסוק עבר לאישי ונטש את האידיאולוגי. עכשיו, יש ממשלה מגוונת והיא מורכבת ממפלגות ימין ושמאל, ואחרי עשור של מפלגות ובחירות פרסונליות, המפלגות מתחילות לשוב לאידיאולוגיה.
לכן המאבקים בין כץ לסמל החברתיות והועדיזם עמיר פרץ דווקא עושים טוב למערכת הפוליטית. המאבקים הכלכליים שנערכים במקביל לעיסוק אינטנסיבי בנושא המדיני עם ששאלת הריבונות ותכנית טראמפ, יוצרים דבר שהמערכת הפוליטית חסרה בעשור האחרון: בידול.
הבידול הפוליטי טושטש בעשור האחרון על ידי מפלגות פרסונליות שהידועה שבהן היא 'יש עתיד' שנעה כמו מטוטלת בין הימין לשמאל. התוצאה הייתה מפלגות "מרכז" ששהורכבו כמעט לגמרי מאנשי שמאל ופנו לקהל היעד הזה בעיקר אבל גם ניסו למשוך את קולות הימין וזגזגו בסוגיות שונות. עכשיו ההבדלים מתחילים להתחדד כש'חוסן לישראל' והעבודה פונות לקו החברתי-סוציאליסטי והליכוד פונה לקו הקפיטליסטי-ליברלי:
כשעמיר פרץ ביקש להעלות את את המס על ייבוא מלט ל-17.25%, התעוררה נגדו מחאה קולנית במיוחד מתוך הליכוד ושמנתה מספר בלתי רגיל של חברי כנסת. היו שם הרגילים כמו שרן השכל אבל גם אישים כמו קטי שטרית ואלי כהן שמגיעים מרקע חברתי יותר. הליכוד פשוט התיישר לימין הכלכלי בשעה שהעבודה וחוסן התיישרו לשמאל. הבידול הזה מעצב מחדש את המפה הפוליטית, מהאישי לרעיוני. בשנות השמונים היה הבידול הזה בשיאו כשהליכוד היה המפלגה הליברלית המובילה והעבודה הייתה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המובילה, וההבדלים בין השתיים היו חדים וברורים. אלא שמאז המחאה החברתית התערערו ההבדלים בין שני צידי המתרס הכלכלי ובשנים הראשונות אימץ הליכוד מסר חברתי יותר לצד הופעתה של יש עתיד ובחירתה של שלי יחמוביץ' לראשות העבודה. הקו הליברלי הוסת הצידה, אבל עכשיו, עם קריסת ה"רקלאביבי" הליכוד חוזר לצד הליברלי ומאמץ מדיניות שוק חופשי בנושאים שונים כמו מכסים ולגליזציה של קנאביס. כל מי שמעוניין במערכת פוליטית בריאה ויציבה יותר צריך לקדם בברכה את חזרתו של הבידול הפוליטי ולפעול כדי שיישאר על כנו. כך תהיה משילות גדולה יותר והרווח לאזרח יגדל.
פוסטים קשורים
ליכודניק משתתף בצערו של יעקב ברדוגו על פטירת אימו
18 במאי 2026
בני גנץ: האיש ששמר על כולם — ונשאר לבד
15 במאי 2026
לוח זמנים מסתמן לפריימריז בליכוד 2026 (בהנחה שהפריימריז יתקיימו ב־30 ביוני 2026) 📌 מאי 2026 סיום הטיפול בערעורי סניפים ומחלוקות פנימיות. השלמת רשימות מתפקדים ועדכון ספר הבוחרים. פרסום נהלים והוראות של ועדת הבחירות. 📌 עד סוף מאי 2026 מועד אחרון להגשת טפסי “קוד 99”. בדיקות זכאות ועדכון ספר הבוחרים הסופי. היערכות מטות השטח לקראת פתיחת הקמפיינים. 📌 תחילת יוני 2026 פתיחת חלון להגשת מועמדויות. תחילת גיוס חתימות ותשלומים. פתיחת קמפיינים פנימיים רשמיים. 📌 אמצע יוני 2026 סגירת רשימות המועמדים. הכרעה בערעורים אחרונים. פרסום רשימת המתמודדים הסופית. 📌 20–28 ביוני קמפיין שטח אגרסיבי: כנסים, דילים, טלפונים, קבוצות וואטסאפ, מאבקי שריונים ומחוזות. 📌 30 ביוני 2026 — יום הפריימריז 🗳️ בחירות לרשימת הליכוד לכנסת. 📌 תחילת יולי 2026 ספירת קולות וערעורים. סידור שריונים. אישור הרשימה במוסדות הליכוד. 📌 14–15 ביולי 2026 📑 הגשת רשימת הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית.
15 במאי 2026
