לך בני... לך ותגן על אימא, על אחיך, על אזרחי מדינת ישראל

היום אני מוביל בגאווה את בני בכורי בדרכו להתחיל את שירותו בצבא ההגנה לישראל ולהגן על המדינה בה היה לו את המזל הגדול להיוולד ולגדול לתפארת.

חינכתי אותו כל השנים להאמין ולהבין כי אף מדינה אחרת בעולם לא הייתה יכולה להעניק לו סביבת חיים טובה יותר. ובני מוכן היום להשיב לה טובה תחת טובה.

כל נער ונערה שמתגייסים לצה"ל מתוך רצון אדיר לתרום ולהתנדב למשימות הקשות והמסוכנות ביותר, הוא אירוע שממלא את הלב בחום ובגאווה.

אולי במיוחד בימים האלה, בהם נבחרה למקום ריאלי במפלגה המתיימרת להיות ציונית, מנחת תוכניות בידור הקוראת לאימהות שלא לשלוח את ילדיהן לצה"ל, כי צה"ל לא מספיק נחמד לערבים. מן צבא כזה כבקשתך. כאילו. צבא על תנאי.

מעניין איפה היא הייתה כאשר חיילי צה"ל נדרשו בפקודה לשלוף משפחות יהודיות מבתיהם בעזה, לגרור אותם לאוטובוסים ולהשליך אותם באתרי מעברות מודרניות, כשהם משאירים מאחור את מטה לחמם, את חלומותיהם, את עברם וכנראה גם את עתידם? האם גם אז היו צריכות כל האימהות שמתנגדות לטרנספר של יהודים לשמור את בניהם בבית?

מעניין מה היה קורה אילו יום אחד היה עומד בדלתה של מנחת תוכניות הבידור דובר צה"ל ומודיע לה שכל האימהות במדינה החליטו להיענות לקריאתה ולא לשלוח את ילדיהן לצבא, ולכן, החל מרגע זה, אין מי שיגן עליה מפני הערבים מחמדי נפשה? כמה זמן היה עובר לדעתכם מרגע קבלת ההודעה ועד שמנחת תוכניות הבידור הייתה אורזת את מזוודתה ונמלטת מהארץ?

אולי באמת גם אני אבחר שלא לשלוח את בני לצבא? אולי גם אני אציע לו להישאר בדליית אל כרמל החמימה, למסוק זיתים, לרעות עיזים ולהניח לבנים של אחרים לסכן את עצמם בהגנה על משפחתי ועל משפחתה של מנחת תוכניות הבידור?

אולי אומר לבני שמשפחת קרא תרמה די?

הרי שני דודי איבדו את חייהם במאבק להקמת המדינה.

שני אחי נפלו במלחמות ישראל. אימי ואבי לא יכלו לחיות בצל הגזרה וגוועו זמן קצר אחר כך. אני עצמי נפגעתי במלחמה.

לא אכחיש כי אני מתפלל בכול רגע ורגע כי ישוב הביתה בשלום. אני לא מתיימר להיות גרסה מודרנית של אברהם אבינו, שגורר את בנו יחידו אל המזבח מבלי למצמץ. אני לא יכול לדמיין כיצד יראו חיי וחיי אשתי אם תיפול שערה משערות ראשו.

אבל אני מאמין בלב שלם שאין לי את האפשרות לבחור.

במיוחד היום, כשטילים נופלים על בתים בקריית מלאכי ובשדרות ומוחצים תחת ההריסות וילדים ונשים, הופך המושג "לצאת למלחמה על מנת להגן על הבית" הרבה יותר מוחשי.

אנו מוקפים בערב רב של חמולות ערביות, עם מנטאליות של נקמות דם, שיעבוד נשים וילדים, רצח על כבוד המשפחה, שטיפות מוח של פונדמנטליזם אסלאמי. הם מצהירים בעצמם שהם אוהבים את המוות יותר ממה שאנחנו אוהבים את החיים. ואני מאמין להם.

מי שביתו ממוקם באמצע הסוואנה, אין לו את הפריווילגיה להחליט שמהיום הוא לא מוכן לשלוח את ילדיו להלחם יותר כנגד הצבועים המקיפים אותו, מתוך תקווה ואמונה שהצבועים יחליטו אולי לעבור לפתע לטבעונות.

לכן,

לך בני...

לך ותגן על אימא, על אחיך, על אזרחי מדינת ישראל, כי לפעמים צריך להבין שיש מצבים בהם, פשוט אין...אבל אין...שום...ברירה אחרת.