הצפירה

נכתב על יום הזיכרון של 1958 ומלבד הדברים המיוחסים לשנת העשור, השיר נכון לכל ימי הזיכרון. ---------------------------------------- הם עמדו מלכת בכפר ובעיר - במדרכות ובחצותם את הכביש, ועימם כלי הרכב נעצרו, כשרוח השכול כבר מרחפת בכול; - ועימם ארץ דום שבתה, ומקצה עד קצה רעמה הצפירה בפלחה את החלל של יום אביב בחודש אייר. - והם נושאים בכאב את זכרם של הנופלים במערכות ישראל מלפני תש"ח ועד עכשיו וגם בעת הכרעת צבאות ערב; - עשר שנים עברו מאז הייתה הארץ חזית אחת - התפוצצויות, יריות, קורבנות, גבורה ופחד; עשר שנים עברו מאז היו החלונות אטומים, אזעקות ובעקבותן אפלה. - עשר שנים עברו מאז היו אך שש מאות אלף אישה ואיש ועתה עומדים הם עם עוד מיליון אחים שנתווספו אליהם מניצולי השואה ומארצות האיסלאם, עם פתיחת השערים ושיבתם למכורתם; - והם עומדים שם עם עוד אלפי אחים-אורחים: מארצות הברית, מקנדה, מצרפת וממקומות נוספים, אשר באו לחגוג עימם את חג העצמאות העשירי לתקומתה של מדינת היהודים. - ומה רבים העומדים עתה בצל המצבות עם כריות האבן למראשותן והזהות; אצלם זולגות הדמעות ללא מעצור על אובדן היקר להם מכול; - אצלם כפות הידיים נעשות קמוצות מתהדקות לצידי הגוף בשארית הכוחות לתמוך בו שלא ימעד שלא יקרוס; - והפצע שלעולם לא יגליד, נפער, מדמם עד בלי די, ומעמיק; כי אצלם סדרי עולם משתנים, והורים קברי בנים פוקדים.