קרב שליטה בליכוד: בדיקות, מרד ומחוזות – ונתניהו שוקל מהלך דרמטי

מאבק נשיאות בין כץ לביטן, רואה חשבון חיצוני בודק טפסי התמודדות בניגוד לחוקה, ותוכנית לצמצום המחוזות לחמישה רגע לפני הבחירות – התנועה נכנסת לרגע ההכרעה.

משבר אמון למעלה, קרב שליטה למטה

ראש השב"כ דוד זיני אמר השבוע בקול ברור: לא הייתה “בגידה מבפנים” ב־7 באוקטובר. הדברים הללו נאמרו כבר לפני מספר שבועות גם על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ב"פטריוטים" של ינון מגל. ובכל זאת, העובדה שעשרות אחוזים מהציבור הישראלי משוכנעים – או לפחות חושדים – שאכן הייתה בגידה, היא הסיפור האמיתי. לא תיאוריית קונספירציה היא הבעיה, אלא משבר אמון עמוק. ממשלה, מעצם טבעה, זוכה לאמון של חלק מהעם ולביקורת של חלק אחר. אבל מערכות הביטחון, החקירה והמשפט אמורות להיות מעל למחלוקת. הן אמורות להיות של כולנו. פעם הן אכן היו כאלה. היום? הרבה פחות.

ובתוך משבר האמון הלאומי הזה, גם הליכוד עצמו רותח מבפנים.

הדבר הכי חם כרגע בתנועה הוא הקרב על הוועידה ועל מועצות הסניפים. לא מדובר בטפסי התפקדות – אלא בטפסי התמודדות. מתברר כי במקרים רבים דמי ההתמודדות שולמו בניגוד מפורש לחוקת הליכוד, שקובעת כי ניתן לשלם רק עבור בן משפחה ממעגל ראשון. לנוכח ריבוי המקרים, יו"ר ועדת הבחירות דרש בדיקה מקיפה. השבוע התכנסה ועדת הבדיקה והחליטה למנות רואה חשבון חיצוני, שיגיש בתוך 14 יום חוות דעת מסודרת לוועדת הבדיקה ולוועדת הבחירות.

זה כבר לא דיון טכני. זו שאלה של ניקיון הליך ושל שליטה פוליטית. מי ייפסל? כמה? והאם מדובר בתופעה נקודתית או במאמץ מאורגן להשפיע על הרכב הוועידה?

ומעל כל זה מרחפת סוגיית נשיאות ועידת הליכוד. העימותים בין חיים כץ לדוד ביטן על התפקיד כבר מזמן הפכו למאבק כוח גלוי. השבוע הסוער בכנסת רק החריף את המתח. ביטן הוביל מרד נגד חוק הורדת המע"מ ליבוא עד 150 דולר, ובמקביל תקף את עבודת ועדת הבדיקה ואף יצא נגד מ"מ מנכ"ל הליכוד דוד שרן – בטענה שלא ייתכן שיהיה חבר בוועדת הבדיקה. בפועל, שרן אינו חבר בוועדה אלא משמש כמשקיף ללא זכות הצבעה, כפי שהוא יושב כמשקיף בוועדות נוספות בתנועה.

בתוך הסערה הזו הולכת ומתחזקת ההערכה כי נתניהו שוקל להתמודד בעצמו על נשיאות הוועידה. אם בעבר זה נראה מהלך לא הכרחי – השבוע נוצר ההיגיון הפוליטי. כשקרבות פנימיים מאיימים להתלקח, ריכוז הסמכות בידי יו"ר התנועה עשוי להיתפס כמהלך מייצב.

ואם זה לא מספיק, ישנו גם הדיבור שמטריף את המועמדים בשטח: צמצום המחוזות. הטענה שלהם ברורה — לא משנים כללי משחק רגע לפני בחירות. אלא שבליכוד, כמעט תמיד, השינויים המבניים מגיעים סמוך לקלפי.

מה שמסתמן הוא מעבר לחמישה מחוזות גדולים: מחוז גליל ועמקים ומחוז חיפה יתאחדו למחוז הצפון; מחוז המרכז יאחד את מישור החוף, תל אביב ודן; מחוז השפלה יישאר במתכונתו; למחוז ירושלים יצורף מחוז יהודה ושומרון; ומחוז הנגב יישאר כפי שהוא. חמשת המחוזות ישובצו עד המקום ה־24 ברשימה הארצית, והמקום השני בכל מחוז ימוקם בין מקום 40 ל־45.

אם המהלך ייצא לפועל – זו רעידת אדמה פנימית. פחות מחוזות, יותר כוח מרוכז, פחות מוקדי השפעה מקומיים. עבור חלק זו הזדמנות. עבור אחרים — סגירת דלת.

בסופו של שבוע כזה, קשה להתעלם מהחיבור בין הזירות. משבר אמון במדינה. מאבקי כוח בכנסת. בדיקות פנימיות בתנועה. ושינויים מבניים שמעצבים את הרשימה הבאה.

הליכוד תמיד ידע לצאת מחוזק מסערות. השאלה היא לא אם תהיה סערה — אלא מי ינווט אותה, ובאיזו תצורה תצא התנועה ביום שאחרי.