המרוויחה הגדולה מחוק השידורים? דווקא קשת 12
בשם התחרות והדה־רגולציה, החוק החדש עלול להזרים מאות מיליונים לקופה של קשת, להפחית השקעה ביצירה ישראלית ולהעמיק את הריכוזיות בשוק השידורים – בזמן שהציבור ישלם יותר ויקבל פחות גיוון.
חוק השידורים החדש שמקדם שר התקשורת שלמה קרעי, ואשר עבר בקריאה ראשונה בכנסת, מוצג כמהלך היסטורי לפתיחת שוק השידורים לתחרות, צמצום רגולציה והגדלת הגיוון במסך הישראלי.
אבל עיון מעמיק בסעיפים מגלה תמונה מורכבת הרבה יותר: במקום לאזן את השוק – החוק עלול לחזק דווקא את הגוף הדומיננטי ביותר בו, קשת 12.
ביטול חובת ההעברה – וכוח מיקוח כמעט בלתי מוגבל
כיום מחויבות הפלטפורמות הרב-ערוציות להעביר את ערוצי הברודקאסט ללא תשלום. ההצעה החדשה מבטלת את החובה הזו ומאפשרת לקשת לדרוש תשלום מהפלטפורמות – ואף להימנע משידור אם לא ייענו לדרישותיה.
בפועל, אין כמעט פלטפורמה שיכולה להרשות לעצמה שלא לשדר את ערוץ 12, שמחזיק בכמחצית מנתח הצפייה בחדשות. המשמעות: כוח שוק כמעט בלתי מוגבל.
הערכות בענף מדברות על פוטנציאל גבייה של כ-200 מיליון שקל מהפלטפורמות. בסופו של יום, מי שישלם הם המנויים.
קיצוץ דרמטי במחויבות להשקעה ביצירה ישראלית
החוק קובע מנגנון אחיד של השקעה בהפקות מקור בשיעור 6.5% מההכנסות לכלל גופי השידור.
על פניו – שוויון רגולטורי. בפועל – הפחתה משמעותית עבור קשת, שהייתה מחויבת עד כה לכ-15%.
המשמעות היא עשרות מיליוני שקלים בשנה שיופחתו מהשקעה בדרמה ותעודה ישראלית. בזמן ששחקנים אחרים נכנסים תחת נטל חדש, הגוף החזק ביותר נהנה מהקלה משמעותית.
בעלות צולבת: קשת ו־FreeTV
החוק מסדיר בדיעבד את הבעלות הצולבת בין קשת לבין FreeTV, פלטפורמת ה-OTT שהיא מפעילה.
בעוד שפלטפורמות אחרות יידרשו לעמוד בתנאי רישום ובמגבלות חוק הריכוזיות, FreeTV תיחשב כמי שנרשמה אוטומטית.
כבר כיום ערוץ 12 משמש במה פרסומית אינטנסיבית לשירות. ביטול ההפרדה בפועל בין הערוץ לפלטפורמה מעלה סימני שאלה על יתרון תחרותי לא הוגן: שחקן דומיננטי שמשתמש בכוחו במסך הברודקאסט כדי לקדם שירות מנויים שבבעלותו.
ביטול דמי רישיון – עוד מיליונים בשנה
טיוטת החוק מבטלת גם את דמי הרישיון שקשת משלמת למדינה – כ-10 מיליון שקל בשנה.
מדובר בכסף שנועד לפצות את הציבור על שימוש במשאב ציבורי – תדרים ושוק פרסום. כעת הסכום יישאר בקופת החברה.
פרסומות לכולם? לא בהכרח תחרות
החוק מבטל את מגבלת שידור הפרסומות בפלטפורמות הרב-ערוציות. תיאורטית – זהו מהלך תחרותי.
אבל שוק הפרסום הישראלי מוגבל. גוף שמחזיק ברייטינג דומיננטי בפריים-טיים נהנה מיתרון מובנה. פתיחת השוק אינה בהכרח מבטיחה תחרות – אלא עלולה להעמיק את הפער בין החזק לקטנים.
עידן פלוס מוחלף – והחובה נעלמת
מערך "עידן פלוס" יוחלף ביישומון חינמי. אלא שקשת תוכל להגדיר את ערוץ 12 כערוץ פרימיום – ולא להעבירו בחינם.
כך נחסכת ממנה גם עלות שנתית, וגם נשחק עקרון הנגישות החינמית לכלל הציבור.
חוק שמחזק את החזק?
במצטבר, מתקבלת תמונה ברורה:
ביטול חובת ההעברה, הפחתת השקעות ביצירה, הסדרת בעלות צולבת, ביטול דמי רישיון והרחבת אפשרות גבייה – כל אלה מעניקים לקשת גמישות וכוח חסרי תקדים.
שוק תקשורת חופשי הוא מטרה ראויה. אך שוק חופשי ללא מנגנוני איזון עלול להפוך לשוק ריכוזי יותר.
אם הכוונה היא אכן לפתוח את השוק, ייתכן שיש מקום לתיקונים:
הגבלת גבייה, שמירה על חובת הפצה חינמית בסיסית, פיקוח על בעלות צולבת והבטחת רף מינימלי להשקעה ביצירה ישראלית.
חוק שידורים אמיתי צריך לייצר תחרות – לא להעצים את מי שכבר שולט במסך.
