המטרה שאין בלתה : הפלת הימין

אחדות בליכוד צו השעה, הדיירים החדשים במאהל, הגזלנים מ20 המשפחות שעושקות את המדינה, המאהלים צריכים לעבור למול הבתים של הגזלנים.

נתניהו חייב לפרק את הקרטלים עכשיו, הסרטן של המדינה הריכוזיות במשק.

מאז "מהפך 77" השמאל בישראל לא מצליח לחזור לעצמו. כזכור, בכירי המערך ראו בנצחונו "תאונה היסטורית" ודומה כי זוהי תחושת השמאל כיום. הימין בשלטון זוהי תאונה היסטורית ממושכת וחייבים לשנות את המצב.

גם כאשר הימין מוביל מדיניות שהשמאל תומך בה אך לא הצליח לבצע אותה במשמרת שלו המטרה לעולם נשארת : הפלת הימין. דוגמאות היסטוריות יש למכביר :

כך היה ב - 78 כאשר למגינת ליבם של השמאל בא אותו מי שהוגדר וכנה על ידם במשך שנים "פשיסט" - מנחם בגין - וחתם על הסכם שלום עם מצרים. היה צפוי כי כל מי שחותר לשלום יתמוך בבגין אולם או אז הוקם אירגון אנרכיסטי בשם "שלום עכשיו" שכל יעודו היה החבוי לתקוף את בגין ולנסות להדיחו מהשלטון, בסיסמאות שלום נבובות ושחוקות.

כך היה גם ב - 92 וב - 99. המטרה הייתה הפלת הימין בכל מחיר. השוני מ - 78 הוא כי ב - 92 וב - 99 השמאל יצר מחאה חברתית שבסופו של דבר הייתה אחד הגורמים המרכזיים שהביאו לו את השלטון. מי לא זוכר כיצד הופעלו עמותות ברק ב - 99 על מנת ליצור מאבק חברתי?

כך גם בדיוק המאבק עכשיו. השמאל משתמש במצב שגם אנחנו פה בליכודניק התרענו עליו והפך אותו ככלי למאבק שמטרתו הפלת הממשלה. כאשר מארגני המחאה מדברים על שינוי סדר חברתי הם מדברים על מדיניות קומוניסטית דרך הלאמה, רק שעכשיו הם מדברים בסיסמאות. צריך להבין שהם רוצים את פירוק הצבא. כמו כן, יש לשים לב כי אחת הדרישות שלהם היא ביטול חוק הודלי"ם - אותו חוק זה נועד להוציא את בעיית הדיור מהביצה. שימו לב - דורשים פתרון לבעיה ואז את הפתרון פוסלים. בדיחה לא נורמאלית.

דוגמא מובהקת לפרדוקס היא רכבת בין ירושלים לתל אביב. אין ספק כי רכבת היא אחד הפתרונות הטובים לקשר בין מרכזי אוכלוסיה וכן, רכבת טובה לשמירה על איכות הסביבה. ואולם, מי שתוקע במשך שנים את הרכבת לירושלים הם כל מיני גופים אנרכיסטים ירוקים. ועכשיו, ב"מאבק החברתי" לכאורה הם טוענים בכעס : "למה אין רכבות". בדיחה.

בקדנציה הנוכחית שהחלה לפני למעלה משנתיים היו לממשלה הישגים לא מבוטלים בקטע החברתי. הממשלה בראשות נתניהו הלכה לפירוק הריכוזיות במשק, לזכותה קיים המהפך שהנהיג כחלון בשוק התקשורת ,לזכות הממשלה בהנהגת שטייניץ עומדת הזכות של הישגי ועדת שישינסקי, ממשלת ישראל פותחת את שוק המזון לתחרות. לפיכך, הטענה כי זוהי איננה ממשלה חברתית היא טענה מופרכת. שכן, מקרה הרכבות הוא המייצג משום שהממשלה מבקשת לתת פתרונות - הבירוקרטיה והשמאל מתנגדים להן והופכות את הממשלה לקורבן.

נעבור למצטרפים החדשים למאבק מתנחלי הבימה : תשובה, דנקנר ויולי עופר. בדיחה. שכן, על ראש הגנב בוער הכובע. כפי הנראה שלושת האנשים הללו, אשר במשך השנים האחרונות עושקים את הציבור, משמנים את המאבק מתחילתו. פרדוקס, לא? שכן יכולים שלושתם לומר לעצמם או לחלוק את החוויה של עושק הצביור אך לאחר מכן מימון המחאה כנגד הממשלה. אך המאבק לא צריך להיות נגד הממשלה, הוא מוכרח להיות נגד בעלי ההון. צריך לזכור כי תשובה איים על שר האוצר כי יפגע בו בעקבות תמלוגי הגז. כך חוברים להם הקומוניסטים ותשובה למאבק משותף. השמאל רוצה שינוי מדיניות מול החמאס ותשובה רוצה נקם בשטייניץ ובממשלת הליכוד ששמרו על אוצרות המדינה. כך גם בדיוק יולי עופר ודנקנר וחברי קרטל המזון (אסם, קוקה קולה, תנובה, שטראוס,  שרי אריסון).

הנה הם באים להם כל אלה שעושקים את מעמד הביניים ומצטרפים למאבק,.. במקום זה הם יכולים בפשטות לחסל את הבעיה. בואו תורידו את מחירי המזון לחצי, ואלה שמחזיקים בנקים, חברות סלולריות, וכל מי שמחזיק חובות של מעמד הביינים יבטל את החובות.

הרי הם לא יעשו זאת ולכן עלינו לשנות את ייעוד המאבק ככזה שצריך להיות מאבק שמופנה לכיוון ראשי המשק הישראלי. ראשי המאבק החברתי צריכים להקים אוהלים מול הבתים של תשובה ,יולי עופר, דן פרופר העושק מאסם, זהבית כהן מתנובה, דנקנר, אילן בן דב.

האוהלים חייבים להיות מול הטירות שלהם בסביון,כפר שמריהו,מגדלי אקירוב ובצפון תל אביב.

אז אולי ישתנה משהו במדינה.

פנייה אל נבחרי הליכוד

עכשיו פנייה לחברי הליכוד בממשלה. היינו בסיפור בזה ב -92 וב - 99. זה מאוד פשוט. אם לא תתאחדו מסביב לראש הממשלה עכשיו תמצאו את עצמכם מהר מאוד במערכת בחירות שממנה לא תקומו. לכן צריך להתאחד מאחורי נתניהו. טוב עושה נתניהו כאשר הוא מודיע היום על הקדמת פרסום מסקנות הביניים של בועדה לבדיקת הריכוזיות במשק.

ממשלת נתניהו חייבת לשבור את הריכוזיות במשק ולפרק את הבעלות על תקשורת צולבת במדינה.

ואילו נתניהו. אם הטייקונים רוצים שינוי תן להם. העלה את מס החברות בצורה של מילווה למדינה. כל החברות הריווחיות במשק ששיכות ל20 המשפחות השולטות: הבנקים, חברות הסלולר וחברות המזון, מכיוון שגם הם כואבים את מצב מעמד הביינים, הם לא יתנגדו למס חברות מוגדל למען אלה שהם עשקו אותם במשך שנים.