הכישלון של קדימה/מאת: רובי ריבלין

הכישלון של לבני בהרכבת הממשלה, איננו רק ליקוי אישיותי או מנהיגותי. בראש ובראשונה, זהו כישלונה של קדימה - כמפלגה שהתיימרה להיות מפלגת מרכז-ימין - אך לא הצליחה להיצמד בעקביות לקווים האדומים שהיא עצמה הציבה. הקווים האדומים של קדימה היו ברורים. הם נוסחו על ידי אריק שרון ערב הבחירות הקודמות: אין משא ומתן על בקעת הירדן ורמת הגולן; קיום משא ומתן ישיר ללא מעורבות של גורמים בינלאומיים; ירושלים תישאר שלמה ומאוחדת תחת ריבונות ישראלית.
ש"ס אף היא, כמפלגת מרכז-ימין, לא היתה רחוקה מקדימה בעמדותיה המדיניות. לכאורה, אך טבעי היה שקדימה וש"ס יקימו קואליציה על בסיס קו מדיני משותף. אך לא כך קרה. המגעים להרכבת הממשלה נכשלו, משום שקדימה, בהנהגתם של אולמרט ושותפתו לבני, ויתרה על הקווים האדומים שהציבה לעצמה ערב הקמתה, ופנתה לתהליך מדיני הזוי בדרישותיו, מסוכן וחסר אחריות, שממשלות ישראל לדורותיהן נזהרו מפניו.
דווקא ש"ס ויהדות התורה, שנחשבות למפלגות סקטוריאליות שכל עניינן ודרישותיהן ממוקדים בבוחריהם, דווקא הן הוכיחו במהלך המגעים להרכבת הממשלה, שלעומת קדימה, מצויות באמתחתן עמדות לאומיות ברורות ועקביות, לא פחות מהליכוד, אולי אף יותר.
ממשלת לבני, גם אילו קמה, היתה מתאפיינת בחוסר יציבות חריף ובטלטלות שלטוניות תדירות. בשל הקוטביות המדינית (לא רק הכלכלית-חברתית) בין השותפים לה. במציאות שלטונית מעורערת כזו, המסקנה היחידה היא, שהגיעה העת לבחירות. מגיע לעם הזה ממשלה חדשה, אחראית, עם קווי יסוד ומדיניות ברורה, ממשלה שנוהגת באחריות ובמתינות עם הנכסים האסטרטגיים והלאומיים שלנו.