גנץ די לפחד – לך לעימות

ד"ר דנה רביב במאמר שפורסם במקור להארץ הפוליטיקה האמריקאית סובלת מתחלואים רבים, אולם בין יתרונותיה קיים אחד שמדינת ישראל יכולה רק להתקנא בו: תרב העימותים - ה"דיבייטס" - היא חגיגה דמוקרטית תוססת, שבה נאלצים הטוענים לראשות מפלגה לכתת רגליהם בכל רחבי המדינה, להשתתף בעשרות עימותים, לפרוס את משנתם בפני הציבור ולהרוויח את ניצחונם ביזע ודמעות. כל אלה מהווים הקדמה לסדרת העימותים הצפויה להם בבחירות לנשיאות. אין ספק, דמוקרטיה במלוא תפארתה. העדר תרבות הדיבייטים בישראל איננה פרי מוחו הקודח של נתניהו, כפי שטוענים בכחול לבן. מי שאחראי על הפסקת המסורת שהחלה ב-1977 והסתיימה ב-1996 הוא לא אחר מאשר אהוד ברק, אשר סרב ב-1999 לערוך עימות עם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו והשאיר את זירת ההתקוטטות לאיציק מרדכי. תגובתה הפתלתלה וסירובה של כחול לבן להזמנה שהגיעה השבוע מראש הממשלה, משדרת פחד ולחץ. גם הטיעון שנבחר לסירוב - "ספין וניסיון עלוב להסיח את הדעת מפתיחת משפטו של נתניהו" - הוא כזה שאינו מחזיק מים, שכן מבחינת כחול לבן זוהי הזדמנות פז לשמר את הנושא על סדר היום ובפריים טיים. גם האמירה של גנץ, כי העימות היחיד שיהיה לנתניהו הוא עם התובע בבית המשפט, איננה רלבנטית. הרי במדינה דמוקרטית הבחירות אינן מוכרעות בבית  המשפט ולא בקלפי. לכאורה לביבי יש יתרון תקשורתי מובהק: הוא אשף תקשורת מיומן, משופשף ומנוסה; הוא צלח בהצטיינות אינספור ראיונות תקשורתיים; הוא כריזמטי, רהוט ובעל יכולות רטוריות מרשימות. אולם גם לגנץ יש יתרונות לא מבוטלים: הוא מצויד במראה מצודד ובעיניים תכולות, נשק חשוב מאין כמותו בעידן הטלוויזיוני והדיגיטלי; הופעותיו התקשורתיות השתפרו; הוא נתפס כאיש הגון ואמין; ובעיקר עומדת לצדו הנחת היסוד הרווחת בקרב הציבור והפרשנים כי ביבי ינצח אותו בנוקאאוט. מנקודת מוצא כה נמוכה גנץ יכול בהחלט להפתיע. במילים אחרות - גם לביבי יש מה להפסיד. נשאלת השאלה - האם גנץ, שקרא לביבי לקיים עימות בבחירות הקודמות,  מתחמק מפניו כעת משום שיאלץ לחדד את עמדותיה העמומות של מפלגתו, בעיקר  ב"נושא החם" של החלת הריבונות? או שהיתרון הקל במספר המנדטים שגנץ נהנה ממנו בסקרים גורם לו כעת לפחד לקחת את הסיכון. כך או כך זה נתפס רע. לציבור הישראלי יש זכות מלאה לדעת מה הן העמדות הברורות של מי שטוען לכס ראש הממשלה. על פי סקרים שנערכו השבוע, רוב גדול בציבור, ובו גם בוחרי כחול לבן, חפץ בעימות. מצופה ממפלגה שמתיימרת להביא תרבות שלטונית אחרת ומציגה עצמה כמושיעת הדמוקרטיה הישראלית הקורסת, לא להסתתר מאחורי טיעונים דלוחים ולחבק בשתי ידיים את ההזדמנות שנפלה בחיקה, גם אם העיתוי לא מקרי. בקיצור גנץ, תפסיק לפחד - לך לעימות.