ארבעת הצעדים שהימין צריך לעשות כדי לנצח את הבחירות

בשנים האחרונות אנו עדים לאיבוד האידאולוגיה של מחנה השמאל בישראל. כל "האידאולוגיה" שלהם כוללת טיעון אחד בלבד : " רק לא ביבי" . אם עד הבחירות האחרונות, האידאולוגיה הייתה נחלת מיעוט קולני, היום זה כבר נהיה הטיעון המרכזי . כראיה לכך, אם עד הבחירות האחרונות במרץ 2020 הגושים היו מחנה " ימין-חרדים" VS מחנה "שמאל- ערבים" , ערוצי "החדשות" ( 11, 12, 13) החלו לחלק את הגושים בסקרים לשתי מחנות : " מחנה נתניהו" , מחנה "להחלפת נתניהו".

מה על הימין לעשות כדי להגיע ל-61 מנדטים ?

לדבר במושגים של מחנה הימין מול מחנה השמאל.

ערוצי התקשורת וחלקים נרחבים ממחנה השמאל, רוצים להימנע מהשימוש בימין מול שמאל משתי סיבות :

א. אין להם כיום מישהו בקנה מידה של נתניהו , לא מבחינת השכלה, ידע כלכלי, קשרים מדיניים ענפים . הם יודעים שברגע שהם יצליחו "להזיז" את נתניהו מהמגרש הפוליטי, לשמאל יהיה סיכוי לנצח את הימין. ודי לראות ב-מה שאמר העיתונאי הנמנה על מחנה השמאל, גדעון לוי לפני כשבוע : " אי אפשר לבטל את העובדה שאתה יושב עם נתניהו בחדר וזה ליגה אחרת. בודדים האישים שאתה יושב איתם בחדר והחדר מלא בהם. אביגדור ליברמן ואיילת שקד, החדר לא מלא בהם "

ב. ההישגים של ממשלת נתניהו

ההישגים המרשימים בעשור האחרון שהוביל רוה"מ נתניהו בכל התחומים מהמדיני דרך הכלכלי ועד התודעתי , קרי שינוי הנרטיב " שלום תמורת שטחים" ל- "שלום תמורת שלום".
אל לנו ללכת להישגים רחוקים ( כמו השמים הפתוחים, הרפורמה בשוק הסלולר) ולראות כיצד בתוך חודשיים ישראל חתמה על ארבעה הסכמי שלום. למנחם בגין ויצחק רבין ז"ל , יש רק הסכם שלום אחד. לבנימין נתניהו יש כבר ארבעה , והיד עוד נטויה.

הגדלת אחוזי ההצבעה במעוזי הימין

בבחירות סבב ב' ( ספטמבר 2019) אחד הדברים שבלטו הוא שינוי המגמה באחוזי ההצבעה לליכוד בפרט ולגוש הימין בכלל. אחוזי ההצבעה במעוזי הימין היה נמוך מאחוזי ההצבעה במעוזי השמאל , בד"כ זה הפוך.

לדוג': בבחירות אפריל 2019 היו 50 ישובים עירוניים בהם הליכוד זכה לתמיכה של לפחות 30%.. בעוד שבכל הארץ הייתה עליה באחוז ההצבעה, מ-68.5% באפריל ל-69.8% בספטמבר, במעוזי הליכוד אחוז ההצבעה ירד, מ-64.1% ל-63.7%.. בבחירות ספטמבר קיבל הליכוד בכל הארץ 26,753 קולות פחות משקיבל באפריל. מתוכן, 17,806 קולות הוא איבד במעוזי הליכוד ( הנתונים במקור מניתוח של אתר גלובס).

תהיו "ניסקורנים"

היינו עדים במערכות הבחירות האחרונות שמפלגות הימין מדברות משהו אחד לפני הבחירות ואחרי הבחירות מדברות אחרת לגמרי. וכמאמר הכותרת בספרו הנפלא של ארז תדמור, " למה אתה מצביע ימין ומקבל שמאל" .

תראו למשל את אבי ניסנקורן, הגיע למשרד המשפטים בממשלה "שוויונית" לכאורה. ברגע שהבין שיש לו רוב בוועדה למינוי שופטים, הוא כינס את הוועדה ללא הגעתם של חברי הכנסת , ומינה 61 שופטים ב- 3 שעות .
לעומת זאת, לימין היה רוב דומה בוועדה בשנים 2015-2019 . שרת המשפטים דאז, איילת שקד, תמיד ניסתה להגיע "להסכמות" , "פשרות" ולא חלמה לכנס את הוועדה ללא נציגי השופטים.

ניסנקורן מייצג את ההבדל בין הימין לשמאל, הימין מנסה להיות "ממלכתי" , השמאל מגיע לשנות, גם ברוב הדחוק ביותר. כמאמר האדמו"ר אברמוביץ ב-1996 : " גם רוב של חצי אחוז הוא רוב "

משילות , משילות, משילות

ציבור בוחרי הימין, מאס בהבטחות בחירות, הוא רוצה לראות את נבחריו לא רק נבחרים אלא גם באים "למשול". במילים אחרות, להחזיר את הכוח לשרים ולהשאיר את היועצים בגדר יועצים. רק בישראל נוצר יצור הכלאיים הבא " אחריות ללא סמכויות" לשרים , ו- " סמכויות ללא אחריות" לשופטים ולפקידים.

לשמחתי, בשונה ממערכות בחירות בעשור האחרון, "שיח המשילות" נמצא בקדמת הבמה ברוב מפלגות הימין , ומפלגת ימין אמיתית צריכה לחרוט על דגלה את ערכי הימין כמו ריבונות, שינוי בשיטת הבחירה של השופטים, הסדרת מעמד בג"ץ בחוק יסוד , פיצול תפקיד היועמ"ש כמקובל בכל מדינות ה- OECD והסדרת התפקיד בחוק יסוד.

שינוי במגמה ניתן לראות אצל השרים ישראל כץ, דוד אמסלם ואמיר אוחנה.
בחודש האחרון, השר אמיר אוחנה למשל, עשה "מנדלבליט" למנדלבליט. מה הכוונה?

השר אוחנה החליט קודם לחסן את סגל שירות בתי הסוהר ורק לאחר מכן את האסירים. האם ההחלטה הזו נכונה ? לא נכנס לכך אך אין חולק שהיא בסמכות השר.
השר אוחנה קיבל החלטה , היועמ"ש התנגד, זעק, הוציא מכתבים ותמך בעתירות לבג"ץ. בד"כ שרי הימין לא מאתגרים את מערכת המשפט בכלל ואת היועמ"ש בפרט אלא מתקפלים הרבה לפני.

הפעם, השר אוחנה עשה אחרת, לא התרגש מהיועמ"ש, השיב לו שזו הסמכות שלו, ועד שהעתירה הגיעה לבג"ץ , השר קבע את העובדות בשטח.
אגב, כך פועל היועמ"ש הוא מוציא הנחיות עפ"י שיקול דעתו שלרוב אינן מעונגות בחוק מסודר , אלא בכל מיני התפלפלויות , "הלכות" , שרק לו הן ידועות.