איך נכשל ניר ברקת בירושלים
תמכתי בברקת פעמיים בבחירות בירושלים, זאת למרות עברו שלא במחנה הלאומי.
למשל, בבחירות של 2006, זמן קצר לאחר ההתנתקות הארורה, תמך ברקת בהתלהבות במפלגת קדימה.
בסיור פאבים שערך שמעון פרס ז"ל בירושלים לאחר שהצטרף לקדימה פגש את ברקת. כך אמר ברקת:
"ניר ברקת, מועמד עבר לראשות העיר, הקדים להגיע והתרגש מאוד. "זה כבוד גדול לארח אותו בירושלים", אמר.
"קדימה היא שילוב נהדר שהעם חיכה לו הרבה זמן. היה לי קל להצטרף לחשיבה של אנשי המפלגה".
קישור לידיעה: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3214003,00.html
והנה ידיעה מה 16.1.2006:
"ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, מינה את ניר ברקת, שהיה מועמד לראשות עיריית ירושלים בבחירות האחרונות ליושב ראש מטה מפלגת קדימה בעיר".
קישור: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3201161,00.html
למרות זאת תמכתי בו ב- 2008 בשל שיקולים פנים ירושלמים.
אלא שלפני כשלוש שנים ברקת חתך אל הפוליטיקה הארצית ואיכזב רבים מאיתנו. הבנו ממנו שרק ירושלים בראש מעייניו.
מרגע זה עברו בשמאל הופך להיות סופר רלוונטי.
אם ברקת תמך בקדימה בהתלהבות אחרי ההתנתקות, אני מסרב להשתכנע מכך שהוא הפך מאז לימין נוקשה.
הרי לא קרה מאז אותם שנים שום אירוע מדיני משנה עמדות, במיוחד לא אצל אנשים בוגרים.
אולי רק לי זה נראה מוזר, אבל אני את הימניים שלי מעדיף אחרת, לראות אותם עד לשורשים, במיוחד אם הם מכוונים גבוה ומהר במפלגה הלאומית.
בכל אופן, העניין הזה כנראה עוד יעלה בהרחבה בעתיד, המייל הזה בא לנתץ את הטענה שברקת הצליח בירושלים.
תזכרו, ירושלים זה לא שוק מחנה יהודה, מתחם התחנה והעיר העתיקה ששם רוב התיירים והמבקרים מסתובבים.
ירושלים היא בעיקר שכונות ענק ששם נמצאת רוב אוכלוסיית ירושלים ושאליהם התיירים והמבקרים לא מגיעים בכלל (גילה, רמות, רמות אשכול, פסגת זאב, נוה יעקב, השכונות החרדיות ועוד).
ירושלים שיש ללא ירושלמים בדמיונם ושלשם לוקחים אותם לבקר, היא חלק זעיר מהעיר ירושלים הגדולה.
רק נתונים, רק נתונים, רק נתונים.
הבשורה שברקת היה צריך להביא איתו לירושלים היא שהוא יהפוך אותה לעיר יותר יהודית ויותר ציונית.
ובכן, מה הנתונים אומרים?
ב- 2009, השנה הראשונה בקדנציה הראשונה של ברקת בתפקיד (הוא נבחר בסוף 2008):
ערבים ויהודים:
אחוז היהודים היה 64.3% ואחוז הערבים היה 35.7%.
בשנת 2016 יהודים 62.3%, ערבים 37.7%.
משמע: שחיקה מתמדת ברוב היהודי בעידן ברקת.
ראו צילומסך "יהודים וערבים בירושלים". שימו לב שיהודים זה "יהודים ואחרים", כלומר זה כולל גם את הלא-ערבים מהמגזר הלא יהודי.
ראו גם "ירושלים עד 2016".
חלוקה בתוך היהודים:
לפני-כן: רוב חיי אני חי בשכונות עם רוב חרדי ואני סבבה עם זה. אחים אנחנו ולא נוחה לי החלוקה בתוך היהודים.
אני עושה אותה כי חשוב ביותר שירושלים כעיר בירה תהיה חזקה כלכלית וחשוב שהיא תהיה עם אוכלוסייה ציונית ופלורליסטית גדולה וחזקה כדי שתמשיך להיות
אבן שואבת לכלל אזרחי המדינה היהודים.
בכל אופן, הבשורה של ברקת הייתה להפוך את ירושלים לעיר יותר ציונית ופלורליסטית.
כעת הנתונים:
ראו צילומסך "ירושלים 20 ומעלה", בתוך שני תקופות בעידן ברקת רואים תוצאות משמעותיות.
ומה צופן העתיד?
הצילומסך "מערכת החינוך בירושלים" עלול להבהיל אתכם. לעומת עלייה קלה "בחינוך העברי" עלייה מטורפת במערכות החיוך האחרות.

זה מבהיל, כי העתיד כאילו נקבע כאן מראש בנתונים הללו.
ראו גם "ירושלים חינוך והגירה".

אגב, כשמבינים ש "החינוך העברי" כולל הן את הממלכתי דתי והן את הממלכתי, מצער לומר אבל הציבור הממלכתי בתהליך מתקדם של היעלמות מירושלים.
ירושלים ננטשת:
תאמרו, אכול ושתה היום, לפחות היום בסדר.
התשובה בנתוני הנטישה: ההגירה השלילית (רובה ככולה יהודית) היא אדירה גם בתקופת ברקת.
בין 2011 ל- 2016 כמות העוזבים את ירושלים עלתה בכ 42,000 על כמות העוברים אליה. זה מספר מטורף.
ראו צילומימסך "ירושלים מאזן הגירה" ו- "הגירה שלילית".

למה שתושבים יעזבו אם כל כך טוב? תמהני.
אגב, יש שאומרים 'הרבה חרדים עוזבים לבית שמש, בית"ר עלית וכיו"ב'.
זאת טענה נכונה, אלא שהרבה מאוד לא חרדים נוטשים, ואת זה אפשר לראות בנתונים הקודמים שהבאתי, בעיקר במערכת החינוך.
מה ששומר על מאזן יהודי סביר בירושלים הוא, ב"ה, ילודה יהודית גבוהה, שהיא בעיקרה בציבורים החרדיים והדתיים.
וכאמור ניתן לראות את זה בנתוני מערכת החינוך המדהימים.
בפברואר 2017 פרסמת מאמר תחת הכותרת "ירושלים כבר לא ציונית" שמנתח יותר את הבעיה בירושלים, שהחמירה מאז.
סיכום:
חברים, הסיבה המרכזית שאני מפרסם את הדברים היא שלא להציג את מצבה הקשה של ירושלים, זה דבר רע, זה חוסר אחריות משווע.
השר זאב אלקין שהכריז על ריצתו לראשות העירייה אומר שימשיך את המהפכה של ברקת.
אין לי מושג על מה כבוד השר מסתמך, אבל אם מדברים על נתונים קשיחים מדובר במפח, לא במהפכה.
אם ברקת היה אומר: ניסיתי, שיניתי פה ושם, אבל בגדול זאת המגמה ואין מה לעשות: סבבה, לגיטימי.
אבל לפזר אופטימיות לנוכח נתונים כה קשים, זה לא אחראי.
סיכום של סיכום:
אני מסרב להשתכנע מברקת הימני, אבל אולי זה רק אני: אבל, כאמור, זה לא עיקר המייל.
חשוב לי להציג לכם את מצבה האמיתי של ירושלים, ועשיתי את זה באמצעות נתונים בלבד.
לאחר עשור של ברקת בתפקיד, הנתונים אומרים את דברם, והם לא מדברים טוב.
תשפטו בעצמכם.
פוסטים קשורים
ליכודניק משתתף בצערו של יעקב ברדוגו על פטירת אימו
18 במאי 2026
בני גנץ: האיש ששמר על כולם — ונשאר לבד
15 במאי 2026
לוח זמנים מסתמן לפריימריז בליכוד 2026 (בהנחה שהפריימריז יתקיימו ב־30 ביוני 2026) 📌 מאי 2026 סיום הטיפול בערעורי סניפים ומחלוקות פנימיות. השלמת רשימות מתפקדים ועדכון ספר הבוחרים. פרסום נהלים והוראות של ועדת הבחירות. 📌 עד סוף מאי 2026 מועד אחרון להגשת טפסי “קוד 99”. בדיקות זכאות ועדכון ספר הבוחרים הסופי. היערכות מטות השטח לקראת פתיחת הקמפיינים. 📌 תחילת יוני 2026 פתיחת חלון להגשת מועמדויות. תחילת גיוס חתימות ותשלומים. פתיחת קמפיינים פנימיים רשמיים. 📌 אמצע יוני 2026 סגירת רשימות המועמדים. הכרעה בערעורים אחרונים. פרסום רשימת המתמודדים הסופית. 📌 20–28 ביוני קמפיין שטח אגרסיבי: כנסים, דילים, טלפונים, קבוצות וואטסאפ, מאבקי שריונים ומחוזות. 📌 30 ביוני 2026 — יום הפריימריז 🗳️ בחירות לרשימת הליכוד לכנסת. 📌 תחילת יולי 2026 ספירת קולות וערעורים. סידור שריונים. אישור הרשימה במוסדות הליכוד. 📌 14–15 ביולי 2026 📑 הגשת רשימת הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית.
15 במאי 2026