אולמרט : אירוניה פוליטית
צפיתי בטלוויזיה והשתוממתי. במהדורות החדשות המרכזיות, בקשתו של אהוד אולמרט, למחיקת הרישום הפלילי שלו, התמצתה בידיעה לקונית, עניינית וקצרה בשולי החלק הראשון של המהדורות. ניתן רק לדמיין את הדרמה התקשורתית שהיתה מתחוללת באולפנים אם באותה סיטואציה היתה ניצבת דמות אחרת, נניח משה קצב.
נישא על כנפי חלקים רחבים של תקשורת אוהדת ממשיך אולמרט במסעו חזרה אל חיק הקונצנזוס הישראלי, מגובה בחיבוקה החם של האליטה. ומתברר שאין לו גבולות. נדרשים תועפות של תעוזה, חוצפה וחוסר בושה על מנת להגיש בקשה כה מופרכת ומנותקת מן המציאות, שעל פניו נראה כי אין לה שמץ של סיכוי. לא במישור המשפטי ולא במישור הציבורי. בקשה למחיקת הרישום הפלילי ומחיקת הקלון הנלווה אליו - שמשמעותה המעשית היא פתיחת אופציה לסלילת חזרתו המיידית של אולמרט לחיים הפוליטיים.
לא ברור מה עבר לו בראש. שעמום? תאוות הכוח והשלטון שאינה מרפה ממנו? תחושת ההחמצה? אני ואפסי עוד? מה שכן ברור כבדולח הוא כי הבקשה הזו היא המשך ישירלקמפיין תקשורתי מתוזמר ומקצועי ולא היתה מתאפשרת בלעדיו.
המגה-קמפיין התקשורתי לטיהור שמו של אולמרט החל בחסות שני כלי התקשורת החזקים במדינה ("ידיעות אחרונות" ו"קשת") - שבהם השתלח אולמרט בכל מי שקטע את שלטונו וחלומו. משם המשיך הקמפיין, בסמיכות מופלאה ומחושבת היטב עם אישור הצנזורה לפרסם את קורות הפצצת הכור הגרעיני בסוריה, בשורה של כתבות מחמיאות ואוהדות בכלי התקשורת המרכזיים. אולמרט הצטייר בהן כמנהיג ללא חת, שהציל את עם ישראל מכליה.
לאולמרט שמורות זכויות במיגור הכור הסורי, אולם מכאן ועד רעיון העוועים לבטל את הרישום הפלילי שלו המרחק רב. משמעותו המעשית של יישום הרעיון הזה היא פשיטת רגל ערכית מוסרית של החברה הישראלית והפיכתה לרפובליקת בננות.
מודה ומתוודה, ערב כניסתו של אולמרט לכלא חשתי אי נוחות רבה. התקשיתי לעכל את העובדה שראש ממשלה לשעבר עומד להיכנס כאחרון העבריינים אל בין כותלי בית הסוהר, נופל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. אולם, כל זכר לתחושות הללו התפוגג כלא היה נוכח מסע ההשתלחות הזחוח והנקמני של אולמרט המשוחרר בכל הסובבים אותו. שום נטילת אחריות, שום חשבון נפש. אפס במנהיגות.
אולמרט לא אשם, אשמה התקשורת. מי ששיתפה פעולה והתמסרה למסע היחצנות הזה. אותה תקשורת שחלקים ממנה איתרגו את אולמרט אז, מלטפת ומחבקת אותו גם כעת, עד שהוא מעז ללכת כרגע צעד אחד נוסף. בקצב הזה, בשלב הבא אולמרט עוד עשוי לדרוש שנתנצל בפניו.
ד"ר רביב היא יועצת תקשורת ואסטרטגיה ומרצה לתקשורת בבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל
פוסטים קשורים
ליכודניק משתתף בצערו של יעקב ברדוגו על פטירת אימו
18 במאי 2026
בני גנץ: האיש ששמר על כולם — ונשאר לבד
15 במאי 2026
לוח זמנים מסתמן לפריימריז בליכוד 2026 (בהנחה שהפריימריז יתקיימו ב־30 ביוני 2026) 📌 מאי 2026 סיום הטיפול בערעורי סניפים ומחלוקות פנימיות. השלמת רשימות מתפקדים ועדכון ספר הבוחרים. פרסום נהלים והוראות של ועדת הבחירות. 📌 עד סוף מאי 2026 מועד אחרון להגשת טפסי “קוד 99”. בדיקות זכאות ועדכון ספר הבוחרים הסופי. היערכות מטות השטח לקראת פתיחת הקמפיינים. 📌 תחילת יוני 2026 פתיחת חלון להגשת מועמדויות. תחילת גיוס חתימות ותשלומים. פתיחת קמפיינים פנימיים רשמיים. 📌 אמצע יוני 2026 סגירת רשימות המועמדים. הכרעה בערעורים אחרונים. פרסום רשימת המתמודדים הסופית. 📌 20–28 ביוני קמפיין שטח אגרסיבי: כנסים, דילים, טלפונים, קבוצות וואטסאפ, מאבקי שריונים ומחוזות. 📌 30 ביוני 2026 — יום הפריימריז 🗳️ בחירות לרשימת הליכוד לכנסת. 📌 תחילת יולי 2026 ספירת קולות וערעורים. סידור שריונים. אישור הרשימה במוסדות הליכוד. 📌 14–15 ביולי 2026 📑 הגשת רשימת הליכוד לוועדת הבחירות המרכזית.
15 במאי 2026