מרים פיירברג: האישה שהחזירה לנתניה את הגב – ואת הנשמה
הדור שלי זוכר היטב איך נראו ערים בישראל כשפשע השתולל ברחובות. זוכרים ראשי ערים שנכנעו ללחץ, שנבהלו, שסימנו וי על הישרדות פוליטית במקום על הנהגה אמיתית. אבל נתניה הייתה סיפור אחר – לא בגלל המציאות, אלא בגלל אישה אחת שהחליטה שלא מתקפלים מול פשע ומול עבריינות.
מרים פיירברג הייתה חלוצה. לא רק ראש עיר, אלא מנהיגה שעמדה לבד, בחזית, מול משפחות הפשע שהכתיבו סדר יום בעיר. בעוד אחרים הורידו מבט – היא הרימה אותו. בעוד אחרים ניסו "לחיות בשלום" עם הכוחות האפלים – מרים יצאה למלחמה על העיר שלה, על האנשים שלה, על העתיד שלהם.
והיא ניצחה.
נתניה שאנחנו מכירים היום – הטיילת המדהימה, שכונות שקמו לתחייה, תיירות בינלאומית, פארקים, תרבות, ביטחון – כל זה לא התחיל מ"התחדשות". זה התחיל ממהפכה. מהפכה אמיצה שהובלה על ידי אישה שלא הסכימה לקבל את ההיגיון המעוות שבו פשע מכתיב מציאות.
אנחנו, שגדלנו פה, עוד זוכרים את נתניה שלפני. זוכרים את ריח הפחד באוויר. זוכרים את הסיפורים על רימונים לעבר ראש עיר מכהן. זוכרים את התחושה שהעיר נלקחה בשבי.
ואז הגיעה מרים.
היא לא נכנעה. היא לא פחדה. היא לא חיפשה פופולאריות – היא חיפשה שינוי.
ובמשך כמעט שלושה עשורים היא הצליחה לעשות את מה שלא רבים האמינו שאפשר:
להחזיר עיר שלמה לחיים.
מרים לא רק בנתה עיר – היא שיקמה כבוד. היא יצרה נתניה אחרת, חזקה, בטוחה בעצמה. נתניה שיכולה להתמודד עם הערים הגדולות בעולם – ולא למצמץ.
כשהבשורה על לכתה הגיעה, זה לא היה רק אובדן של ראש עיר לשעבר. זה היה אובדן של תקופה. של מנהיגות שלא עושים ממנה יותר. של אשה אחת שהוכיחה שראש עיר יכול – וצריך – להיות חומת מגן של הציבור, ולא קלף במשחק של כוחות אפלים.
מרים היקרה,
תודה.
על האומץ, על העקשנות, על הראייה הרחבה, על כל מה שהפך את נתניה למשהו אחר לגמרי ממה שקיבלת.
נוחי על משכבך בשלום,
ויהי זכרך ברוך.