השב"כ חוזר לעם – סוף עידן ההדרה

"מכרמי גילון ועד נדב ארגמן – כל אחד מהם מייצג פרק של כישלון. דווקא ההתנגדות שלהם היא ההמלצה החזקה ביותר בעד מינוי דוד זיני."

השב"כ, אחד הגופים הרגישים ביותר למדינת ישראל, עומד בפני צומת דרכים. במשך שנים נבנתה בו תרבות סגורה שמסננת החוצה אנשי ימין, ובעיקר חובשי כיפה, גם כשהם מצטיינים בכל קנה מידה. עכשיו, עם מינויו הצפוי של האלוף (במיל') דוד זיני, נוצרה הזדמנות לשנות את המשוואה: להפוך את השב"כ לגוף מקצועי באמת – כזה שבו המבחן היחיד הוא יכולת, לא אידיאולוגיה ולא סמלים חיצוניים.

במשך עשורים נבנתה בשב"כ תרבות ארגונית בעייתית: בדרגים הזוטרים אפשר היה למצוא עשרות אחוזים של חובשי כיפה, אבל כשמגיעים לקומה העליונה – הם נעלמו. לא כי חסרו כישורים, אלא מפני שהכיפה הפכה למחסום בלתי נראה. בתקופת רונן בר התופעה הזו הגיעה לשיא – רק ראש אגף אחד מתוך כל הארגון היה חובש כיפה. זה לא מקרה, אלא מדיניות שקטה שנועדה לשמר את הצמרת מנותקת מציבור שלם.

המהלך הזה – לפתוח את השב"כ לקידום מקצועי אמיתי – הוא לא פחות מאיום על האליטות הישנות. מחאת קפלן והאגף היוריסטוקרטי מבינים היטב: אם אנשי ימין, חובשי כיפה ובכלל – מי שלא שייך ל"מועדון הנכון" – יקודמו לפי כישורים ולא לפי זהות פוליטית, הם יאבדו שליטה. לכן ההתנגדות למינוי זיני היא לא מקצועית ולא ביטחונית – אלא פוליטית במלוא מובן המילה.

מי שמובילים את ההתנגדות למינויו של דוד זיני הם ארבעה מראשי השב"כ לשעבר. אבל מבט אחד על שמותיהם ועל המורשת שהשאירו אחריהם – הופך את ההתנגדות שלהם להמלצה הטובה ביותר בעד:

כרמי גילון – האיש שנאלץ להתפטר אחרי הכישלון הנורא של רצח רבין.

עמי איילון – אלוף במילואים שמונה לראש השב"כ "כמו זיני", רק בלי כיפה.

יורם כהן – זה שהמליץ לנתניהו לשחרר את יחיא סינוואר ויותר מאלף מחבלים בעסקת שליט, בשם "סיכון שנוכל להתמודד איתו". כולנו יודעים היום את המחיר.

נדב ארגמן – שהפך את השב"כ לתלוי כמעט לגמרי בטכנולוגיה במקום ביומינט, ולאחר סיום תפקידו ניסה ללחוץ על נתניהו באיומים מאפיוזיים.

כל אחד מהם מייצג פרק של כישלון, טעות אסטרטגית או אג'נדה מסוכנת. וכשזו החבורה שמתנגדת – זה סימן מובהק שהמינוי של זיני הוא הדבר הנכון.

מינוי דוד זיני לשב"כ הוא לא עוד מינויים בסבב. זהו מהלך שמסמל שינוי עמוק: סיום ההדרה השקטה של ציבור שלם והחזרת השב"כ להיות גוף מקצועי ולא פוליטי. מתנגדי המינוי – ממחאת קפלן ועד ראשי שב"כ לשעבר – יודעים בדיוק מה המשמעות: הם מאבדים את היכולת לשלוט מלמעלה דרך מועדון סגור של "אנשי שלומנו".

ישראל זקוקה לשב"כ חזק, אמין ומקצועי – לא לשב"כ שמשרת אג'נדות פוליטיות או יוריסטוקרטיות. וכשהמתנגדים הכי קולניים הם בדיוק אלה שנכשלו או החטיאו בעבר – ברור לכל בר־דעת שהדרך הנכונה היא דווקא המינוי של זיני.