האם רומניה עומדת להפתיע את אירופה?
המאבק על עתידה של רומניה מתחדד: האם ברית אנטי-סימיון תצליח לעצור את גל הימין ?
בזמן שרוב עיני העולם מופנות למלחמות, אינפלציה ושערוריות גלובליות, שדה הקרב האמיתי של הדמוקרטיות המערביות מתנהל דווקא בזירות המקומיות – בבחירות. הפעם, רומניה תפסה את תשומת הלב – ובצדק.
ג'ורג' סימיון, מועמד הימין ומנהיג מפלגת AUR, סיים את הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות עם למעלה מ-40% מהקולות. סנסציה של ממש. יותר מכפול מהמועמד שהגיע אחריו – ניקושור דן, איש המרכז-שמאל, ראש עיריית בוקרשט.
ולמרות ההבדל הדרמטי, הקרב עוד רחוק מהכרעה.
לאומנות חדשה, פחד ישן
סימיון מייצג גל עולמי שהולך ותופס תאוצה – תנועות לאומניות שמתנגדות לגלובליזם, ל"בג"ץ" המקומי, למה שמכונה "דיקטטורת האיחוד האירופי", ומציעות מענה רגשי, פשוט, חד. הוא אנטי-ממסדי, אנטי-מערבי, ובעיקר אנטי-אליטות.
עבור רבים – הוא התקווה. עבור אחרים – הוא הסיוט. והמשוואה מוכרת: פוליטיקאים מהזרם המרכזי, מהימין והשמאל, מנסים כעת לארגן "חומת מגן דמוקרטית" כדי לבלום את הנחשול.
השאלה היא: האם זה בכלל יעבוד?
כדי שדן ינצח – הוא יצטרך לא רק את התמיכה הרשמית של יריביו הפוליטיים, אלא גם את המצביעים שלהם. זו לא אותה משימה. פוליטיקאים יכולים להצהיר על תמיכה, אבל מצביעים – במיוחד כאלה שמאסו במערכת – לא תמיד נענים לקריאה.
והאם הציבור יבחר שוב באותן אליטות שהוא מרגיש שנטשו אותו?
לא רק רומניה – זו השאלה של כל אירופה
מה שיקרה ב-18 במאי ברומניה לא ישפיע רק עליה. זו תהיה אינדיקציה חדה לעתיד הגוש הפרו-אירופי מול ההתפרקות מבפנים. באיטליה כבר יש מלוני. בהונגריה – אורבן. עכשיו גם ברומניה נפתחה הדלת.
והשאלה היא – האם הציבור יטרוק אותה?