מאת-עובד קראוס

עתים רחוקות מפגישה ההיסטוריה את האיש הנכון עם הזמן הנכון. ובעת הזו אין מלך בישראל וכאילו הגיע לו כמו בהזמנה, הנשיא יצחק הרצוג, כדי להרגיע

אזרחי ישראל, עיצרו את נשימתכם. לזאב (מי?) אלקין יש משהו חשוב להגיד לכם. הוא אינו יכול לקרוא לאזרחי ישראל להצביע עבור בנימין נתניהו והליכוד… פתאום

שמאלנינו צבאו על כל סמטה וצומת, זועקים מרה. רע להם. אבל אני תמה, על מה מפגינים שם, עשרות אנשי השמאל בכל מוקד? כולם כמעט עונים

גילוי נאות: נכון, אני תומך בכל לבי בגדעון סער ואינני מחסידיו של ישראל כץ. התנגדתי לרבים ממינוייו וצעדיו, אבל האמת הנקיה צריכה להיאמר: כהונתו במשרד

השמאל שכח מה זה להיות יהודים, מגלה אבי גבאי. זה אחרי שהציע להשאיר התנחלויות במקומן ופסל קואליציה עם הרשימה המשותפת. לכל הכיפות האדומות המתחילים לסמפט

כשפתח נחום ברנע את הטור שלו הבוקר בידיעות אחרונות במילים “צריך לומר את האמת”, נדרכתי. הו, אמרתי לעצמי. אולי… בכל זאת… נקרא פעם אחת גם

ארדן ואקוניס תופסים טרמפים, אבי דיכטר מבריק, מירי רגב מצילה את הכדורסל ובמפלגת העבודה – חלמאות. אם יהיה דין שיצטרך לתת בנימין נתניהו, הרי שמדובר

אם תשאלו את תושבי בית-שאן מיהו ז’קי לוי, וודאי יאמרו לך כי זהו ראש העיר בפועל. אך למרבית אזרחי ישראל בפריפריה, ז’קי הוא לא פחות