טור אישי

אני רוצה לפנות בכתבה הזאת לחברים ששייכים ל”אגף” הימני יותר של התנועה, לאנשים הטובים שבינינו  הנאמנים לדרך ולאידיאולוגיה של ז’בוטינסקי, לחברים שבליבם עד היום לא

אם הוועדה לא מצאה את גבורתו של רועי קליין, כמספיקה לעיטור הגבורה, אף אחד כבר לא יזכה בזה לעולם. ולפני שוועדה אחרת תיכשל בעתיד, ותעניק

לפני שמשה פייגלין יתקן את העולם, מן הראוי לבדוק היטב את משנתו ודרכו. מוטב גם לא להתנבא “ביבי לא יהיה ראש ממשלה”, שהרי לפני שנתיים

תמיד שאני נקלע למצוקה מוסרית עקרונית, אני מפנה את מבטי לענקי המוסר השמאלנים. הם יודעים הכול, ואני לוקח על עצמי לקבל בהכנעה את העובדה שהם

השימוש שעשו פרקליטי “עדאלה” והח”כים הערבים  בצמד המילים “איחוד משפחות” הוא טריק אמוציונאלי שתכליתו, לדחוס רגשי אשמה בתודעתם של יהודים, מסוגו של שריד. אם זה

למרות שה”בגידה”, היא מעשה מסריח, לעולם הרייטינג שלה, לא יהיה אפס. מפני שבצד אחד יש מי שנבגד, ובצד השני, יש מי שמרוויח. ואם התקשורת היא

אם ביבי חכם על חלשים, איך יסבירו משמיציו את מלחמתו ב-הכי חזקים במשק?: הנמלים, הבנקים, וכו’. ואם לא היו מפריעים, אז גם חברת חשמל, מינהל

בפריימריז הקודמים, בהם התמודד ביבי מול סילבן שלום, ישראל כץ ומשה פייגלין, לא רק שתמכתי בו אלא גם שימשתי כנציגו בועדת הפיקוח. לצערי, מאז נבחר

ח”כ ראובן ריבלין זועם על אולמרט המשטה בניצולי שואה, וסבור שלא ניתן לתקן המחדל – רק להקהותו   פתגם אמריקני מפורסם אומר: You can fool some

בכל פעם שאני נכנסת לאתר זה אני משפשפת את עיניי מחדש ולא מאמינה למראה עיניי כשאני קוראת את הביקורות השליליות  שמי מכם כותב בקשר  לבחירת