ח”כ ראובן ריבלין זועם על אולמרט המשטה בניצולי שואה, וסבור שלא ניתן לתקן המחדל – רק להקהותו פתגם אמריקני מפורסם אומר: You can fool some of the people all the time, and you can fool all of the people sometimes, but you can’t fool all of the people, all of the time ובתרגום חופשי: “ניתן לשטות בכל האנשים חלק מהזמן, או לשטות בחלק מהאנשים כל הזמן, אבל אי אפשר לשטות בכל האנשים כל הזמן”.
תובנה זו, שהפכה לנכס צאן ברזל בתרבות האמריקנית, טרם הופרכה במציאות הפוליטית הישראלית, עד שבא אהוד אולמרט כראש הממשלה והוכיח אותה כחלולה וחסרת יסוד.
מאז החלה כהונתו, לא בוש ראש הממשלה לנסות ולשטות ב"כל האנשים כל הזמן": החל ממבקר המדינה שמנהל נגדו מערכה אישית, דרך וינוגרד שלדידו דווקא האיר את יתרונותיו כמנהיג המערכה, כך גם להטוטיו בנושא שיחות השלום עם סוריה או יחסו הכפול לבית המשפט העליון. פרשה מצטרפת לפרשה ואירוע מושך אירוע, ואט אט הולכת ומעמיקה ההכרה שלפנינו ניסיון לשטות בכולם כל הזמן.
ואולם הגדיל לעשות ראש הממשלה בנסותו לשטות גם בניצולי השואה, כשהבטיח גבוהה גבוהה רווחת חיים ותיקון עוול בן 60 שנה, אך פטר זאת בקצבת מסכנות זעומה שמשתרעת על פני שנים. מעשה כזה כמוהו כזריית חול בעיניהם של אותם אודים מוצלים מאש שרובם ככולם הגיע לגבורות, וחומרתו מתעצמת שבעתיים, כשהוא לובש מימדים של מדיניות ממוסדת, אטומה, לוקה בהבנתה של עומק המחדל.
במדינת ישראל נכון להיום, מצוי הריכוז הגבוה ביותר של ניצולי השואה, יותר מכל פזורה אחרת בעולם. למרות חובתה המוסרית והמוסדית של המדינה, עדיין מצויים ברחובותיה מונומנטים של חסרי ישע, זנוחים ורעבים ללחם מקרב הניצולים.
רק מדד רלוונטי אחד יכול לשמש את המדינה בטיפול ובשיקום הניצולים והוא מבחן התוצאה, לא מדד אחר שכל תכליתו השקטת המצפון או מס שפתיים. מדינת ישראל, שביססה את כלכלתה ואת ביטחונה בדם קרוביהם של הניצולים, חייבת לוודא שניצולי השואה לא שורדים כאן בלבד, אלא חיים ומזדקנים בכבוד בינינו. רק אם תתהפך המגמה ושיקום הניצולים יהיה ממשי ונראה לעין, אזי בפרספקטיבה של שנים יהיה ניתן לדבר על הקהיית המחדל, בשום פנים ואופן לא על תיקונו.
כל דיבור על תיקון המחדל מבלי שיהיה מלווה באקט שלטוני ממשי, כזה שיכול להפוך את המציאות על פניה – הוא עלבון נוסף שאף גובל בהתעללות. יש בו כדי להעמיק עוד יותר את המחדל, במקום להביא לריפויו.
מחדל הזנחת ניצולי השואה חמור לא פחות ממחדל מלחמת לבנון השנייה, וגם אותו בחר ראש הממשלה למחוק כפי שמחק את מחדליו האישיים או את מחדליו במלחמה. בהבל פה ובמחי קצבה נמחק עוול בן 60 שנה. ואני תמה, היש גבול למידת הציניות? האם צודק ראש הממשלה, ואכן ניתן לשטות בכולם כל הזמן?!
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר