נרי אבנרי

בנאום התוכחה שלך מלפני שנה, דיברת על מדינה אהובה שמתנכרת לבניה. צא מהבועה מר גרוסמן. מנקודת מבטם של פליטים פלשתיניים, אתה וברוך מרזל באותו צד.

מבחינה ערכית, ההודאה של פואד “פגומה”, מפני שהיא לא מכילה את מחירה. היה צריך להתייצב באולפן, להישיר מבט למצלמה ולומר: התכוונתי לטוב, ויצא רע. לנוכח

המסר צריך להיות ברור וחד משמעי: אין עסקה! שנית:  גם אנחנו מחזיקים אצלנו חטוף שלכם. קוראים לו איסמעיל הנייה. גורלו בידיכם. אם שערה משערות ראשו

אני יודע שכשמדובר באיש שעקר שמונת אלפים יהודים מבייתם, בתמורה להפיכת עזה לחמאסטן- אסור לומר את האמת. לאלה מבין הקוראים שיש אלרגיה לדברי אמת, מומלץ

גנבי המנדטים מהליכוד שערקו לקדימה, חוגגים את פירות בגידתם, מול עיניהם המיוסרות של נווה וסילבן. ואלה לא מפסיקים לשתף את הציבור בתסכולם. מבין השורות ניתן

את האמת, אין לי שום דבר נגד מתנחלי יו”ש, אבל אם הם עומדים כחיץ בין טילי קסאם לעיר שאני גר בה (כפ”ס), אז לא איכפת

לא הניצחון המזהיר שלו על נסראללה, הוא שמדריך את ראש הממשלה להדיר לשונו מראיונות, אלא החשש משאלות בנושאים שמעסיקים את אנשיו של ראש אגף החקירות,

רבין איננו, ואין טעם להרחיב סרה באיש. אבל המיתוס ישנו, והוא מפלג את העם. שלושה ימים רצופים, נחשפו צרכני התקשורת לשני מסרים שיש ביניהם קשר.

“אין צדק בעולם”, אמר המלפפון הקטן לחברו הגדול. “תראה מה זה: שתי עננות פליליות. האחת מרחפת מעל שרון, והשנייה מרחפת מעל אולמרט. זו המרחפת מעל

כמו שנודיסטים לא מתביישים זה מזו, נחום ברנע והחברים שלו, לא מתביישים לרדוף את נתניהו, תוך הפקרה בוטה של נשוא שמירתם. כמה חוצפה צריך כלב