כשאני קורא את כתביו של זאב ז’בוטינסקי, אני חש שהדברים נכתבים בימים אלה ממש אף שהעולם השתנה מן הקצה אל הקצה במהלך 70 השנים שחלפו מאז פטירתו: מדינת ישראל הוקמה וצה”ל הוא מהחזקים והמוסריים שבצבאות העולם. ז’בוטינסקי היה מהראשונים שזיהו את הסכנה הצפויה מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה. עוד במאי 1933 כתב: “ארץ כזו אסור שתתחזק… חייבים תמיד לרסן אותה. לקחת ממנה את כל הצעצועים האלו…” ברבות השנים, כשהתבסס שלטונו של היטלר וכבר הובן שזו אינה אפיזודה בתולדות ימיה של גרמניה, הבין ז’בוטינסקי שצפויה ליהודים סכנת חיים: “אנחנו אחרי השעה האחת־עשרה… השעה כבר מאוחרת… יושבת האנושות ומצפה למלאך המוות ובקרב אנושות זו – אנחנו היהודים”.
כידוע, לא רבים מיהודי אירופה הקשיבו לנבואה האפוקליפטית של מנהיג התנועה הרביזיוניסטית, ולצערנו, אירופה הפכה לגיא ההריגה של העם היהודי.
לגרמניה יש מקבילה בימינו – איראן. מדובר במדינה שתוך התגרות יומיומית במערב בוחרת להשקיע במירוץ חימוש גרעיני, שמסכן את בירות אירופה ואת ערי ארה”ב בדיוק כפי שסיכן הרייך השלישי את העולם בשנות ה־30 של המאה הקודמת.
במקביל, מנהיגיה של איראן מדברים בגלוי על השמדת העם היהודי וחיסול התנועה הציונית.
ובדיוק כפי שהתריע זאב ז’בוטינסקי בשנות ה־30 של המאה הקודמת מפני גרמניה הנאצית, כך מתריעה היום מדינת ישראל מפני איראן.
לצד הפעילות מול איראן, נמשך המאמץ להגיע להסדרים עם ערביי ארץ ישראל, רק שהיום קוראים להם פלשתינים. מה שמנהיגים ישראלים לא הצליחו להבין במהלך הניסיונות להגיע להסכמים תוך פייסנות, הבין ז’בוטינסקי ב־1923, השנה שבה כתב את מאמרו הכל כך רלוונטי וכל כך אקטואלי “קיר הברזל”.
וכך כתב: “כל עוד מקנן בלבבות הערבים אפילו זיק של תקווה שיעלה בידם להיפטר מאיתנו, אין בעולם דברי נועם כאלה ולא הבטחות מושכות לב שבגללם יהיו הערבים מוכנים לוותר על תקוותם זו”.
לימים פירש תלמידו מנחם בגין, ענק ציונות כשלעצמו, את הדברים: “ז’בוטינסקי לא התנגד להסכם עם הערבים. הוא טען שבתנאים ההם, ההסכם היה בלתי אפשרי. מדוע? משום שאנו רוצים מדינה יהודית, ואי אפשר להסתיר זאת מפני הערבים. הערבים, מרצונם, לא יקבלו זאת ולכן לא יעשו איתנו הסכם”.
עובדה היא שעד היום כל תפיסה אחרת לגבי הסכם קרסה, לעיתים תוך כדי מחיר דמים. הפייסנות של הסכמי אוסלו הביאה את יאסר ערפאת להצית את האינתיפאדה השנייה; ההתנתקות החד־צדדית מרצועת עזה ביזתה את ישראל והעלתה לשלטון את חמאס.
כפי שחזה ז’בוטינסקי, רק עמידה איתנה – הצבתו של קיר ברזל מול הערבים בארץ ישראל – תביא להתנעה של שיחות שלום. השיחות יניבו הסכם רק אם יבינו הערבים שאין כל אפשרות לחסל את המדינה היהודית. לעם היהודי היו נביאים בימי התנ”ך. מעט נביאים, אם בכלל, היו לעם היהודי במאה השנים האחרונות.
אבל אחד מהם היה ז’בוטינסקי. גם לאחר שנשא נאום כואב על הצפוי ליהודי אירופה, בפולין, בט’ באב 1938, לא שכח לומר: “אלה שיצליחו למלט נפשם מן הקטסטרופה יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה: לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית! אינני יודע אם אני אזכה לזה. בני – כן”.
הכותב הוא ח”כ מטעם הליכוד, יו”ר ועדת הכלכלה
למאמר המקורי לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר