צבא שיש לו מדינה

סדרת האמירות בשבועות האחרונים של בכירים ובכירים לשעבר בצה”ל (ביניהם דניאל הגרי, ישראל זיו, עמירם לוין ואחרים) חושפת שבמשך עשרות שנים הונחלה בצמרת הצבאית של ישראל תפיסה מסוכנת ומעוותת של “צבא שיש לו מדינה”, ובמדינה הזו הדרג המדיני כפוף דה-פקטו לדרג הצבאי. 

 

זוהי תפיסה אנטי-דמוקרטית מובהקת, שהיא חלק מהתופעה הרחבה יותר שעמדה בבסיס המחאה הפרועה נגד הרפורמה המשפטית, אשר הגיעה עד לכדי הפיכה צבאית שקטה. 

 

על פי התפיסה הזו “הדרג המקצועי” הוא בעל הסמכות המעשית להחליט בענייני המדינה, בעוד תפקידו של הדרג הנבחר, שמשקף את הבורות המסוכנת של המוני העם הנבערים, הינו בעיקר לייצר מעטפת חיצונית של דמוקרטיה על מנת להרגיע את ההמונים, בשעה שמתחת למעטפת זו “המקצוענים” הם שמנהלים את המדינה. 

 

אין שום מקריות בכך שהדמויות הנ”ל ובכירים נוספים לשעבר במערכת הביטחון מתנגדים לרפורמה המשפטית (הגרי מעולם לא הביע את דעתו באופן מפורש, אך עמדתו מול תופעת הסרבנות הייתה מכילה, בלשון עדינה). הם אינם מבינים מהי דמוקרטיה, וככל שהם כן מבינים הם פוחדים ממנה פחד מוות. 

 

כשהם משתמשים במונח “שומרי הסף” הם מתכוונים למעשה לשומרי הסף מפני השתלטות עדר הבבונים הימני על המדינה – אותם ביביסטים שרזי ברקאי קונן על כך ש”יישארו כאן גם לאחר ביבי”, ומבלי משים הודה לראשונה שהבעיה שלו ושל שיבוטיו בשמאל אינה עם ביבי אלא עם העם שבחר בו. 

 

האליטה המסוכנת הזו מבינה שהיא עומדת לקרוס תחת משקלם של השינויים הדמוגרפיים שמדינת ישראל עוברת, ומאחר שקבוצת ההתייחסות העיקרית שלה איננה הציבור או המדינה, אלא היא עצמה, חבריה מוכנים לשרוף את המדינה כדי לעצור את התהליך הזה, כפי שהודגם ערב הטבח בתופעה הקטלנית של פירוק הצבא מבפנים.

 

תהליך הפירוק שלה והתיקון וההבראה של מוסדות המדינה הוא תהליך כואב אך חיוני, וחובתה של הממשלה הנבחרת להשלים אותו בלי תירוצים וללא מורא.

לטלגרם של תמיר https://t.me/boost/tamirmorag14



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

פוסטים קשורים

מי מפחד מהחות’ים

הקונספציה חוזרת, מביאים את החמאס לגדר של בית אריה

ישראל כץ : עד סוף ינואר התחקירים על השולחן שלי