“שוב ירד הדגל אל חצי התורן”

 

שוב ירד הדגל אל חצי התורן.

שוב נשמעה שירת הסירנה ברחובות הערים, הישובים, הקיבוצים והמושבים. שוב עלה הבוקר שבו מתייחד עם ישראל עם 25,113 חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות הטרור (ובהם 70 בני ובנות נצרת עילית)

כי זוהי מדינת ישראל ואלה תולדותיה!

מימיה הראשונים של התנועה הציונית ושיבת ציון לפני כ130 שנה הושיטו מתיישביה הראשונים של ארץ ישראל יד לשלום לשכננו. דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, אמר, כאשר הקריא מחר לפני 62 שנים את מגילת העצמאות שלנו, ש”אנו מושיטים יד לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות”. ומנחם בגין ז”ל אמר “טובים ייסורי השלום ממכאובי המלחמה”. ברוח זו פועלים מנהיגיה של מדינת ישראל כולם.

שכן, אנו עם שחפץ בשלום ,מחפש אותו ורוצה אותו באמת ובתמים.

לצערנו, על פי רוב, נותרה ידינו המושטת לשלום – באויר. רבים משכנותינו העדיפו ב-62 השנים האחרונות את שדות הקרב והקטל של המלחמות ושל  הטרור על פני שולחנות המו”מ.

זו גם הסיבה שישראל הקריבה את מיטב בניה ובנותיה במלחמות, במבצעים צבאיים, במערכות. כי עם חפץ חיים אנחנו וחיילי וחיילות צה”ל, המפקדים והפקודים, הקצינים והחוגרים – אגרוף הברזל של העם היהודי, והאזרחים שנפלו בפעולות הטרור – עשרות אלפים ממיטב בנינו ובנותינו, אחינו ואחיותינו – נפלו בהגנה על המולדת היחידה של עם ישראל.

אין כאב גדול לאם ואב מנפילת בן. במקרים רבים הבן הוא גם בעל המשאיר אלמנה, הבן הוא גם אב המשאיר יתומים ויתומות, או אח המשאיר אחיות ואחים.

המשפחות השכולות – ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה – עם ישראל כולו מרכין את ראשו ומצדיע לכם, מחבק אתכם, מאמץ אתכם לליבו. ביום הזה, רגעיים מעטים לפני שנפתחות חגיגות העצמאות ברחבי הארץ, כולנו זוכרים שהאפשרות שלנו – החיים – לחגוג את יום העצמאות מדי שנה עומדת בצל המחיר הגבוה, היקר כל כך ששילמו הנופלים.

לצד השכול הנורא נזכור היום כולנו גם את השבויים והנעדרים; גלעד שליט, יהודה כץ, צבי פלדמן,זכריה באומל רון ארד, גיא חבר ומג’די חלבי, שנשלחו למשימה וטרם שבו הביתה. משפחותיהם וכל העם מחכים לשובם. הממשלה מחויבת לפעול ללא לאות ובכל דרך כדי להחזירם בריאים ושלמים לחיק משפחתם ולעיתים במחיר לא קל.

ב – 1948, ערב הקמת המדינה כתב המשורר נתן אלתרמן את השיר “מגש הכסף”, כי לא על מגש של כסף קמה המדינה. משורר אחר, חיים גורי, כתב על יפי הבלורית והטוהר, על רעות. ונזכור את כולם. אהוד מנור כתב על הבן היפה שנולד בכתף הכרמל “אך למה לא מלאו 20 לנער…”

אלה הם סיפוריה של מדינת ישראל. מדינה בעלת עצמה בלתי רגילה, משגשגת,צומחת.עצמאית בהחלטותיה. מדינה שטוב, טוב מאוד לחיות בה!

לא על מגש כסף היא ניתנה ומוטב שנזכור זאת כל השנה.