רק העבודה יכולה, סאגת אורן חזן מיקי זוהר, תגובות מיותרות מול ההורים השכולים
בעת משבר התאגיד התגלה סדק הבחירות במלוא עוזו. לא מעט נשמעו קולות של פוליטיקאים שהם מוכנים לבחירות. אם להשתמש בפרפראזה הרי שהתוצאה הייתה שגם כאשר נעצר הפזמון את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.אפשר לסכם ולומר : כל מרכיבי הקואליציה מוכנים לתרחיש בחירות .
האווירה של בחירות הובילה את שר האוצר משה כחלון לחשיבה שיש מצב שיוקדמו הבחירות והוא יגיע אליהן ללא הישגים. לפיכך כחלון מייצר מצב שבו הוא למעשה יהיה מוכן לכל תרחיש ולפיו ימשכו מתחתיו את השטיח.
כחלון מנסה לא ליפול כמו קודמו בתפקיד יאיר לפיד. האחרון הוכיח כי הוא טוב בדיבורים אך כחלון, בניגוד אליו, רוצה להוביל מהלך חברתי נרחב .
מנגד, הבעיה בסביבת נתניהו היא שאין כרגע את שימרון, שבעקבות החקירות בפרשת הצוללות, לא זה שמוביל מהלכים פוליטיים.
וכך, אחרי משבר התאגיד לא הצליחו יועצי ראש הממשלה להרגיע את הרוחות בין ראש הממשלה ושר האוצר. זאת הסיבה שבגינה נוצר המצב שכחלון יצא עם תוכנית גדולה במהלך חד צדדי .
אולי הגיע הזמן לחשיבה מחודשת באשר להתנהלות כי חבל על קואליציית ימנית שמתפוררת על התנהלות.
מה שנכון הוא שמיום הקמת הקואליציה היה זה בנט שערער את המערכת .מאידך, מי שמתגלים המבוגרים האחראים הם ליברמן והחרדים. לכן, הם צריכים להושיב את הצדדים כדי למנוע התגלגלות לבחירות מיותרות לכולם.
צריכים כחלון, בנט וראש הממשלה לשים על המדף את העקיצות ואת כל התרגילים הפוליטיים כי אם ימשיכו במצב כזה כולם יכולים להפסיד.
תגובות מיותרות
הורה שכול יכול לומר כל מה שהוא רוצה. לכן, גם ביטן וגם מיקי זוהר עשו טעות שענו להורים השכולים. נתניהו ישב שם וגם שמע את הטענות שגם הופנו אליו באופן אישי – ישב והקשיב .
כך היו צריכים לנהוג חברי הכנסת ביטן וזוהר. טוב שהם התנצלו מיד אחרי הדיון.
לגבי הדיון היה בו מצב אחד שלא בא לידי ביטוי והוא המרכיב של התנהלות תוך כדי מלחמה וממנו העדיפו כולם להתעלם. לא מעט פעמים בזמן מהלך מלחמתי מתנהל מהלך מדיני. כך למשל, במבצע סיני יצאה ישראל בשיתוף פעולה עם צרפת ואנגליה למהלך צבאי שהיה ניצחון צבאי אך כישלון מדיני. גם אז ישב בבית הלבן נשיא אדיש לישראל עם שר חוץ עוין לנו.
בעת ההיא צרפת הייתה בעלת הברית של ישראל בתחומים המדיני והביטחוני, אז הממשלה נאלצה לצאת למלחמה רק בגלל אינטרס של צרפת. בן גוריון לא רצה את המלחמה הזאת בתנאים של אותם זמנים, אך בלחץ צרפתי ביחד עם שמעון פרס יצאו למלחמה.
רק לא רוצה לחשוב מה היו עושים לבן גוריון על זה שהוא הסכים לצאת למלחמה שהייתה מלחמת ברירה. מבחינת בן גוריון ופרס היה מאחורי היציאה הזאת למלחמה שנראתה מיותרת היה קבלת הכור האטומי מצרפת.
ולכן כאשר יש דיון חשוב מאין כמוהו בנושא התנהלות של ממשלה בלחימה , אז כן צריך להקשיב להורים שכולים והם יכולים להביע כל דעה בכל צורה ושום מנהיג לא יכול לתקוף אותם או להגיב .
אבל מנגד, צריכים להבין כי התנהלות מדינית תוך כדי לחימה יש בה הרבה אינטרסים ולא הכול יכול לעלות לדיון מרכזי.
האם יש אחד שחושב כי במלחמת סיני היה צריך להודיע לכל העולם אנחנו קבלנו כור אטומי בעבור יציאה למלחמה?
אורן חזן
בחודשים האחרונים היה נראה שחזן מנסה לשנות כיוון והיה נראה כי הוא מצליח להראות שהוא לא רק ארכי פרחי לפי התדמית שלו. אך באירוע האחרון יצא לו החזן שוב כאשר הוא מנצל את הטעות שעשה מיקי זוהר ותוקף אותו בטוויטר., במקום לשתוק חזן הוסיף לפגוע ולהעצים את הפגיעה שנפגע הליכוד .
מהלך מיותר של אורן חזן .
הבחירות בעבודה
מפלגת העבודה נראית כמו שכונה. כל אחד מחליט שהוא צריך להיות יו’ר העבודה הבא ומועמד לראשות הממשלה.
המצב כזה עצוב שזאת מפלגת האם שהקימה את המדינה ולראות מי רוצה להנהיג אותה זה מה זה עצוב.
נתחיל בעמיר פרץ : אדם שכבר פעמיים נטש את המפלגה ועכשיו רוצה לבא ולהנהיג אותה .
בכל מפלגה אחרת מזמן היו מראים לו את הדלת. מי צריך מנהיג אופורטוניסט כזה?
למה משול המצב : שציפי לבני תבקש לחזור לליכוד. לא רק שלא הייתה יכולה להנהיג את הליכוד גם לא הייתה נבחרת לכנסת.
רק העבודה יכולה.
מנגד יש את אראל מרגלית שבנה את כוחו מכספו ויום אחרי שהוא מודיע על התמודדות על ראשות מפלגת העבודה הוא הולך להתחבק ולקבל חיזוק מגיבריל רג’וב, מי שהיה אחראי לאינתיפאדת אל אקצה כאשר אנשיו ירו בסיורים המשותפים על חיילי צה”ל ומי שאחראי למותו של מדחת יוסוף אבל בטוח שאת אראל מרגלית זה לא מעניין .
הוא טוען שהוא שמאלני גאה.
רק העבודה יכולה.
יש להם את בוז’י. נכון שהוא לא הביא שלטון אבל הוא הצליח להחזיר את העבודה למצב של מפלגה גדולה .
וגם כאשר לפני מספר חודשים התנהל כדי להביא שינוי ברמה הלאומית, מי שמנעו את הכניסה לממשלה היו אנשי העבודה כמו שלי, ואראל מרגלית שרק מהאינטרס האישי עשו זאת, למרות שידעו כי כניסה לממשלה לפי שיטתם יכולה להביא שינוי מדיני.
אין ספק כי להרצוג יש יכולות להביא את השינוי ושינוי לא נמדד רק בקדנציה אחת. לדוגמא, נתניהו הוביל את הליכוד כאשר במהלך הפילוג עם קדימה ספג מכה אנושה אך השכיל תוך קדנציה אחת לחזור לשלטון.
אבל שוב, רק העבודה יכולה.
עומר בר לב ללא ספק הוא המועמד הכי רציני אחרי בוז’י ולהערכתי אם לא בוז’י אז מפלגת העבודה צריכה לבחור בו.
איני מתייחס לשאר המועמדים. לאף אחד מהם המפלגה לא צריכה לתת את האפשרות לבוא ולקבור אותה. הם כמו כוכבים נוצצים שנכבים מתי שהוא ונעלמים.
הם צריכים לזכור שגם עמיר וגם מצנע החריבו את המפלגה בכהונה שלהם.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר