גדעון לוי, ה”עיתונאי המהולל”, מבכה מרה את הימין שלדבריו “התפגר”:
“בצער לא רב וביגון לא קודר אפשר להכריז: הימין הישראלי מת. אחרי פרפורי גסיסה ארוכים וקשים הגיעה דרכו אל קצה והוא החזיר את נשמתו לבורא בשעה טובה ומוצלחת. את מכת החסד הנחית עליו אחד מבכירי בניו ונסיכיו, אהוד אולמרט, אבל לא היה צורך בדבריו האמיצים והמאוחרים של ראש הממשלה ערב החג, כדי לדעת שדבר לא נותר מתורת הימין. עם מה נותר הימין? תנסו לשאול איש ימין מה הוא חוזה, לשיטתו, בעוד 20 שנה, ופיו יתמלא מים. הוא ימלמל כמה סיסמאות סתומות וישתתק.” האם גדעון לוי צודק?
מזה זמן רב נחלש בעקביות מעמדו של הימין הפוליטי בציבור, כתוצאה מדינמיקת תהליכים ציבוריים ומדיניים ומדיניות מושחתת ואנטי-מוסרית, הקושרת הון-שלטון ועיתון .
מה הוא אם כן ה”ימין”? אם לוקחים את ה”ליכוד” כמייצגת ה”מחנה הלאומי”?
בסוגיות הביטחון – ניצי, בסוגיות הפנים – שמרני ובסוגיה הכלכלית – ליברלי.
האם זהו המצב היום?
בסוגיות הבטחוניות מדובר בהצהרות בלבד, שאינן מגיעות לידי מעשה. בסוגיות הפנים אין לליכוד השפעה, כמו גם בקביעת צביונה וזהותה של המדינה.
אני מבחין בתהליך הקריסה הנוכחי מאז אוסלו בשתי תקופות שאותן ראוי לציין כנקודות מפנה:
1. תקופת נתניהו כראש ממשלה: הקמת ממשלת ימין-דתיים צרה, הליכה להסכמי וואי וחברון בניגוד להצהרות הבטחוניות והאידיאולוגיות טרום בחירות- מהלך אשר יצר קריסה פנימית בתוך המחנה והביא לנו את ברק עם מאורעות אוקטובר, חיילים חטופים, בריחה מלבנון והסכם טאבה שכמעט ונחתם.
2.תקופת שרון כראש ממשלה: תקופתו הראשונה בצל התפטרותו של ברק. נאלץ להקים ממשלה משותפת עם “העבודה”. ברקע פיגועים רצחניים, מבצע “חומת מגן” ומיתון חריף. הסטטוס-קוו נשמר.
תקופתו השנייה כראש ממשלה שברה לחלוטין את “הימין”, והציבור איבד אמונו בהנהגת המחנה. בצל פרשיות שחיתות, החריב שרון את גוש-קטיף וגנב קולות של מפלגה שלטת.
מפלגות הימין נבחרו לשלוט החל מ-77 ולא שלטו מעולם בפועל.
השחיתות לא פסקה, מערכת המשפט הפכה לרשות השולטת ובגין איבד ידיו ורגליו בפינוי מהיר של סיני, בניגוד למצע שבגינו נבחר (מעין משחק מילים שכזה), נהג בחוסר אונים בתקופת קריסה כלכלית וסמך בעינים עצומות וללא בסיס על מערכות המשפט והביטחון, שימלאו תפקידן בתחומי אחריותן.
את שראוי להציע, יש לעשות מתוך הכרה של הזכות על הארץ ולהפסיק לדבר בסיסמאות. בן-גוריון היה איש מעש ואילו בימין נוהגים לברבר.
לא תוקם מדינה פלסטינית בגדה המערבית של הירדן?
יפה. ספחו את שטחי C.
רפורמה במערכת החינוך?
הלאה. תנו סיבות לילדי הפריפריה לשחק ולבלות בעיר במקום לשבת שעות מול הטלויזיה והרשת, או לעשן באנגים בתחנת אוטובוס ולשבור בקבוקי זכוכית בגני שעשועים בשתיים בלילה.
צרו המשכיות מנהלית ופדגוגית בין הגנים לבתי הספר ולמערכות ההשכלה הגבוהה. החזירו את שיעורי המולדת והכרת הארץ שבוטלו על ידי שריד והכשירו מורים ברמה מקצועית אוניברסיטאית ושלמו להם בהתאם.
הסברה כושלת?
מנו איש מקצועי כשר החוץ ותחתיו שר הסברה. לא מוצאים מועמד ראוי? מרדכי קידר ישמח לתת את שירותיו כמסבירן הדובר את השפה הערבית.
הסורים רוצים את הרמה?
הזכירו להם את חבל איסכנדרון שנותר בתורכיה ואת קרקעות פיק”א וקק”ל בבשן ובחורן.
לבנון דורשת את “חוות שבעא”?
דרשו במקביל את אדמות קק”ל הרבות בעמק עיון.
כך לא מנהלים משא ומתן!
בסיסן של הטענות כפי שמביא אותן במאמרו היום ב”הארץ”, מופרכות מן היסוד, אך על שאלתו נצטרך לבצע בדק בית ולשאול זאת את עצמנו.
בסופו של דבר, נבחרינו פוחדים מהצל של עצמם ומקיימים את מצעי מפלגות השמאל.
לא לכך פיללנו.
שנה טובה וחתימה טובה.
פורסם לראשונה כאן: http://itaihaim.blogli.co.il
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר