סיפור עלייתם של בני עדות המזרח לפלשתינה ולאחר מכן לארץ ישראל הוא סיפור המאגד בתוכו טרגדיה לצד פלא. בדיוק כמו הסיפור הציוני כולו. ובתוך הסיפור הטרגי המופלא ניתן לעקוב אחר סיפור פנימי, טרגי ומופלא גם כן, העוקב אחר השתלבותם של בני עדות המזרח בפוליטיקה הישראלית.
את קווי הסיפור ניתן לשרטט בצורה מוחלטת : חלק ניכר מבני עדות המזרח לא הצליחו להשתלב בפוליטיקה הארץ ישראלית. בין אם בשל חוסר רצונם של הקולטים בארץ לקלוט אותם לתוך המסגרות המרכזיות ובין אם בשל פערי התרבות האובייקטיביים.
מכל מקום, אחזור בקצרה על עובדות ידועות : בשנות ה – 70 המוקדמות של המאה ה – 20 ביקשו צעירים, בני דור שני לעולי עדות המזרח, להתקבל לזרם המרכזי של הפוליטיקה הארצית. השורשים לכך עוד ניבטו לפחות שני עשורים לפני כן. מאיר שיטרית מיבנה, משה קצב מקריית מלאכי, דוד מגן מקריית גת, דוד לוי מבית שאן ואחרים שנדחו בבוז על ידי הממסד שנשלט על ידי המערך פנו אל הליכוד ושם הם התקבלו בחום על ידי מנחם בגין אשר ברבות השנים נתן להם מקום מאוד מרכזי בתנועה. למיותר לציין שיצחק שמיר המשיך בדרכו של בגין באמונה שלמה.
ואולם, אף על פי שפוליטיקאים בני עדות המזרח נכנסו אל הפוליטיקה הארצית הרי שהם לא השכילו להפוך למנהיגי לאומיים שיובילו את המערכת.
דוד לוי, פועל בניין מבית שאן, אשר נהנה מהדמוקרטיה הישראלית בצורה המקסימאלית ביותר שאנו יכולים לדמיין לעצמנו, המנהיג שאף אמר לבגין “מר בגין חש יש לך יורש” לא הצליח להגיע לראש הפירמידה. לוי, כמו עמיר פרץ אגב, בטוח שזה נבע משורשיו העדתיים. לוי לא הפסיק לחתור תחת המנהיגות הנבחרת של תנועת הליכוד . הוא היה שר חוץ מוצלח למדי אבל פספס את ההזדמנויות שלו כאשר חבר למפלגת העבודה ואיבד את בסיס כוחו.
משה קצב, אדם פשוט מקריית מלאכי שהפך לראש עיר בגיל צעיר הגיע למשרה הרמה של נשיא המדינה. איפה הוא היום ? אולי ייכנס לכלא…
שאול מופז, רמטכ”ל צה”ל שסיפורו ממחיש בצורה הטובה ביותר את התקווה הנכזבת שהנה יגיע מנהיג מזרחי אחרי שעשה מסלול דומה למנהיגים האשכנזיים מהעבר כמו רבין ויגאל אלון למשל, הצליח לעורר אנטגוניזם במידת חוסר האמינות הבלתי נגמרת שלו.
מאיר שיטרית, ראש עיריית יבנה בגיל 24, שהרים את העיר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא קנה כרטיס מנוי בשורות האחוריות של כנסת ישראל, נכון לעכשיו כח”כ איזוטרי חסר השפעה ממשית. מעברו לקדימה הוא אולי פספוסו הפוליטי הגדול ביותר.
דוד מגן, ראש עיריית קריית גת לשעבר. מי ? רבים שואלים את עצמם את השאלה הזאת. מגן היה על מסלול המראה כאשר שולב בצמרת הנהגת הליכוד כאשר מונה על ידי יצחק שמיר לשר הכלכלה והתכנון. מגן חבר ללוי בתנועת “גשר” ולאחר מכן לתנועת “המרכז” ונעלם בתהום הנשייה הפוליטי.
כל המנהיגים שציינתי קראו תיגר על המנהיגים הנבחרים של הליכוד. מנהיגים שנבחרו בדין ולאותם פוליטיקאים יוצאי עדות המזרח היה קשה לקבל זאת. על אף שהם קיבלו הזדמנות היסטורית הם לא ניצלו אותה כי חתרו תמיד תחת המנהיגים (לבד ממאיר שיטרית) שקיבלו לגיטימציה פוליטית מכלל בוחרי ליכוד אשר רובם יוצאי עדות המזרח, דור שני ושלישי בעצמם.
מבחינה זאת משה כחלון הוא יוצא דופן. כחלון יוצא דופן משום שלעולם לא הזכיר בפרהסיה את הקשרו העדתי. הוא, ויהיו שיגידו שזמנו בפוליטיקה קצר, לא חתר תחת המנהיג בצורה בוטה וגם בימי ההינתקות הוא נחשב “מורד לייט”. כאשר נקרא אל הדגל התייצב ותרם בצורה משמעותית, זאת בניגוד לקודמיו.
ובכן, זה מה שקרה גם בשבועיים האחרונים. כחלון סייע לנתניהו בצורה שלא מעוררת ספק. הוא הפך למעיין “קונטרוקטיביסט עדתי”. נתניהו יודע ומעריך את עבודתו. אולי הוא מסמל את דרכם של המנהיגים המזרחיים הבאים בפוליטיקה הישראלית?
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר