החזקת שליט על ידי חמאס היא הפרה בוטה של כל זכות אדם בסיסית, אולם המשפט הבינלאומי לא מסוגל לדרוש דין וחשבון מהחמאס – כיוון שאינו מוכר כממשל המייצג מדינה
אמנות בינלאומיות הקובעות נורמות להגנה על זכויות אדם בעתות משבר ומלחמה, איבדו בעשורים האחרונים מן הרלוונטיות שלהן לתקופה הנוכחית. השיח הנגזר מאמנות אלו אינו מסוגל להתמודד נאמנה עם אופייה העכשווי של לחימה צבאית בעולם כולו ובמזרח התיכון בפרט. המדינות הנאורות אשר כוננו את המוסכמות הללו, לא שיוו לנגד עיניהם את היום שבו ישתמשו במסגדים כמחסני נשק, בבתי חולים כחדרי חמ”ל, באמבולנסים כנושא טילים, בגופות בני אדם כמטעני חבלה, או בחופש הדת כתירוץ להשליט שנאה ולהלבין פשעי מלחמה ורצח עם.
בשנת 1948 אימץ האו”ם את “ההצהרה האוניברסלית לזכויות אדם”. מסמך זה נחשב למחולל ההכרה בעקרונות כלליים של זכויות וערכי יסוד של שוויון וחופש לכל אדם באשר הוא. במהלך 62 השנים שעברו מאז אותה הצהרה אוניברסלית, אשררו מדינות רבות הסכמים הנוגעים לזכויות אדם ואף קלטו אותם אל הדין הפנימי במחוזותיהן, הוקמו טריבונלים בינלאומיים לשיפוט הפרות של זכויות אדם ואף נוסדו ועדות שונות לבחינת אותן הפרות, לא כל שכן הותר לבתי משפט מקומיים להתמודד עם הפרות זכויות אדם שאירעו מחוץ לתחום סמכותם, על בסיס תיחום שיפוטי אוניברסלי.
נשמע מאוד מבטיח, אך במציאות של המאה ה-21, אבד הכלח על הצהרות ואמנות מסוג זה. בימינו, עברו פני העימות ממאורע בינלאומי לסוגיה פנים-מדינתית. על כן, שחקנים על-מדינתיים אינם מחויבים לנורמות זכויות אדם בינלאומיות אשר מדינות נאורות, דמוקרטיות וליברליות מחויבות אליהן. הדבר מוביל לכך שהמשפט הבינלאומי לזכויות אדם תקף באשר למדינות, אך תוקפו פג בכל הנוגע לשחקנים העל-מדינתיים המתחמקים מאכיפה על ידי הימנעות ממדינתיות.
בשנת 2006, נחטף החייל גלעד שליט מאדמת ישראל על ידי החמאס. מאז חטיפתו, החליט החמאס, באופן שרירותי, לכלוא את גלעד. חמאס מסרב לספק לו טיפול רפואי מסודר, מגורים נאותים, תקשורת עם בני משפחתו או אף מעקב אודות מצבו. לא זאת ועוד, חמאס מבזה את כבודו של גלעד כאשר הוא משתמש בו כקלף מיקוח בניסיונותיו לשחד את ממשלת ישראל בשחרורו מן השבי תמורת שחרור אסירים שהורשעו בפעולות טרור. וחמור מכך, הוא גם משתמש בו לתעמולה זולה ומכוערת על מנת לזרוע פחד באזרחי ישראל (כדוגמת הקלטת המפוברקת בה שליט מוצא להורג).
זוהי הפרה בוטה של כל זכות אדם בסיסית הנכנסת תחת הקטגוריה של פשעי מלחמה, אולם המשפט הבינלאומי, על כל מערכות ההגנה שלו על
זכויות האדם, לא מסוגל לדרוש דין וחשבון מהחמאס ולו בשל העובדה הפשוטה שהחמאס, המושל ברצועת עזה, אינו מוכר כממשל המייצג מדינה. אי הגדרה זו יוצרת מצב אבסורדי בו אין לאף בית משפט בינלאומי ו/או לאומי סמכות שיפוט על פעולותיה, ברוטליות ככל שיהיו, של ממשלת חמאס.
תיאורטית, אם ממשל החמאס היה עומד לדין בבית משפט על הפרות זכויות אדם, ביכולתו לטעון להגנה אולטימטיבית מפני הדין. הוא יוכל לטעון ללא ספק: “אין אנו מדינה מוכרת ולכן האמנות הבינלאומיות והנורמות של משפט בינלאומי אינן חלות עלינו”. אך מדובר רק בתיאוריה מאחר שמעשית אין בכלל אפשרות לתבוע את החמאס או כל ארגון טרור השולט בחבל ארץ כזה או אחר בטריבונל בינלאומי.
היעדר הכרה בינלאומית הוא היתרון הגדול ביותר של חמאס, בזמן שמדינת ישראל נגררת לפתחו של כל טריבונל בינלאומי על מנת להגן על פעולות ביטחוניות הכרחיות שביצעה נגד פעולות החבלה של ארגוני טרור. החמאס אמנם מצהיר קבל עם ועדה כי כל חפצו הוא שהעם הפלסטיני השוכן בתחומו יקבל מעמד והכרה של מדינה, אולם ספק אם זהו באמת ובתמים רצונו, שכן הדבר ידרוש ממנו רפורמה מסיבית למילוי מחויבויותיו הבינלאומיות כמדינה.
כך לדוגמה, פרדוקס זה מציג באור מגוחך את האיחוד האירופי, בו חברות מדינות דמוקרטיות אשר השלום והחופש הם נר לרגליהן, בהתנהגותו כלפי טורקיה, לעומת התנהגותו כלפי החמאס. מחד, מדינות החברות באיחוד מסרבות לצרף את טורקיה אל שורותיהן, בין השאר, משום שטורקיה מפרה זכויות אדם; ומאידך, מזרימות אותן המדינות תרומות בסך מאות מיליוני דולרים ואירו לידי שלטון החמאס, מבלי לתבוע כיבוד זכויות אדם בסיסיות באזור. התנהלות זו של האיחוד האירופי מעיד על חוסר איזון, חוסר מידתיות ומבחני אמות מידה כפולים המציירים היטב את שברו המודרני של המוסר האירופי.
פרדוקסלית לא פחות היא העובדה שבזמן שקהל בינלאומי נרחב מקדם צעדי אכיפה נגד ישראל על הפרת זכויות האדם (ורק בשביל לסבר את האוזן: בין 2003 ל-2009 התקבלו במועצת האו”ם לזכויות אדם 196 החלטות נגד ישראל ורק שש נגד איראן, נתון המערער את בסיס שיקול הדעת של גוף בינלאומי זה), אין מי שפועל להגן על זכויותיו של גלעד שליט ולאכוף את הפרות זכויות האדם הבוטות שמבצע החמאס בקרב בני עמו. לאחרונה, בחנו אפשרות להגשת תביעה משפטית נגד ממשלת חמאס על הפרת זכויותיו של גלעד שליט בשבי ועד כה לא מצאנו טריבונל משפטי ראוי שמגן על זכויות האדם הנרמסות על ידי חמאס בעזה. אולי משום שבעצם, אין זכויות אדם בעזה. המנגנון הבינלאומי הנוכחי פשט את הרגל אל מול יישויות כגון החמאס – וחמאס יודע לנצל את פשיטת הרגל כיאות, על מנת לשרת את האינטרסים שלו.
הכותב הוא היועץ המשפטי הראשי של מכון ירושלים לצדק , ארגון הפועל לקידום זכויות אזרח, חופש דת וצדק חברתי בישראל
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר