פרשת ויתרו
“וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, אֶל-מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר, וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ, וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ, וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם. וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה.”
יתרו מנהיג מדין, קם ויוצא מעירו הנוח. אל המדבר. לבקר את חתנו – משה. למרות הניתוק הממושך שבין השניים. משה מחבקו ומנשקו, ולא רק זאת. אלא אף דואג שחשובי העם בראשותו של אהרן הכהן, יקבלו את פניו וישבו עמו לסעודה על לחם. שהוא מדרג הכבוד הגבוה ביותר, של אותה העת – לחם, מסמל את הכבוד הניתן לאורח רם מעלה.
אנו רואים את חשיבות כיבוד מנהיגות זרה המגיעה לבקר בארצך, כפי שראה אותה המנהיג העברי הראשון. זאת גם אם האורח אינו מסכים אתך ואף מביע ביקורת על התנהלותך. הדבר נותן יותר מנופך – על הצד בו צריכה מדינה לנהוג, במנהיג אורח. גם עם דעותיו חלוקות על המנהיג המארח. וזה מתקשר ישירות עם החלק הבא בפרשה;
“וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם; מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, לֹא טוֹב הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל, כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ. וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים, מֵאוֹת, חֲמִשִּׁים, וְעֲשָׂרֹת. וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.”
יתרו, המנהיג האורח שזה עתה בא, מטיף למארחו – הכיצד עליו לייעל את מערכת המשפט. “לא ייתכן כי אתה באופן בלעדי, שרירותי וריכוזי תנהל את משפטו של כל העם, תקרסו כולכם. תמנה לך שופטים מחוזיים, אזוריים וכן הלאה. והם ינהלו תחתיך, ויעזרו לנהל את מערכת המשפט. הדבר החשוב מכל – שיהיו אנשי אמת”.
משה, המנהיג הריכוזי והמוחלט, לא רק שאינו כועס על האורח המטיף. אלא מקבל עצותיו הנבונות ועושה ככל אשר הציע. מוותר על נתח שליטה עצום, רק על מנת לייעל את מערכת המשפט ולהביאה לייעול הצדק, גם אם במחיר הירידה בסמכויותיו. נקודה למחשבה, בעידן בו בעלי כוח משפטי, מחפשים להגדיל את סמכויותיהם וכוחם, ולמנוע כל פגיעה בשליטתם. זאת למרות מחיר הפגיעה בייעול מערכות הצדק.
“שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.”
התורה מקדימה אלפי שנים, את הדבר הכה מובן בימינו אנו – שישה ימים תעבדו ותפרנסו, אולם יום בשבוע – עצרו ואגרו כוח. שבוע לגופכם, ויום שלם לנשמתכם. ולא רק אתם, אלא גם על השפחה והבהמה, אליכם מוטלת המלאכה לדאוג כי ינוחו ויאגרו כוחות לקראת שישה הימים הבאים. לא כחוק, אלא כציווי אנושי-מוסרי ראשון בדירוג, מבין עשרת הדיברות.
“אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.”
מסביר אחד מפרשני המקרא; זהו איננו רמז, אלא אמירה ברורה אודות האיסור להשתחוות לזהב וכסף. איסור מוסרי מוחלט להפוך את הזהב, הכסף והרכוש לאלוהי האדם. ערכנו, אמונתנו ודאגה לזולתינו זהו סוד קיימנו ולא הזהב והכסף.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר