יוזמת ‘פינוי-פיצוי’ של המתיישבים היהודיים ביו”ש היא לא יותר מאשר ויתור ישראלי למפרע על הצגת עמדה למו”מ ואף על המו”מ עצמו
‘רק בישראל’ בימיה האחרונים, יוזמת הממשלה דיונים על מהלכים בעלי השלכות מדיניות רחוקות טווח ובעלי השפעה מכרעת על מרחב התמרון המדיני של הממשלה שתוקם, אם תוקם, בעוד פחות מחודש ימים. הודעת לשכת ראש הממשלה, כי בישיבתה הקרובה, תידון הממשלה ביוזמת ‘פינויים מרצון’ של מתיישבים ביהודה ושומרון, מעלה סימני שאלה רבים בנוגע למניעים הפוליטיים של היוזמה, ערב הבחירות המקדימות לראשות מפלגת השלטון. אך יותר מכל, היא עשויה להעיד על תחילתו של מירוץ מחודש לקראת מהלך ישראלי חד-צדדי, דוגמת ההתנתקות.
עזות המצח שבדיבורים על ‘פינוי-פיצוי’ למתיישבי יהודה ושומרון על רקע הכישלון של יישובם מחדש של מפוני גוש קטיף, מרקיעה שחקים. ערב ההתנתקות, היתה בישראל ממשלה שנשענה על רוב קואליציוני מוצק וכן על אופוזיציה נלהבת, שתמכה בממשלה בכל ההצבעות בכנסת. עתה, שלוש שנים אחרי, כשמרבית המפונים טרם זכו לפתרון הולם ולפיצוי אמיתי על אובדן בתיהם וההיסטוריה המשפחתית שלהם, מדובר בממשלה שכילתה את ימיה ויש להניח שיוזמי תכנית הפינוי הנוכחית, אף לא מתיימרים לדאוג לכל מפונה. ה’פיצוי’ עליו הם מדברים, על רקע אי פיצוי מפוני גוש קטיף, הוא דווקא לפלשתינים, על חוסר נכונותם להתפשר ועל רצונם לרוקן את מדינתם העתידית מיהודים.
לכאורה, למתנגדים לרעיון של ‘פינוי-פיצוי’, אין ממה לחשוש, שהרי אם יתקיים הדיון בממשלה, הרי שיהיה זה דיון עקר ללא השלכות מעשיות. ודאי שלא השלכות מיידיות. יתרה מכך, מתנגדי תכניות הפינוי למיניהן, יכולים להתעודד מכך שהמועמדים המובילים לראשות קדימה, מתנגדים לה לעת עתה, איש איש ממניעיו. אלא שכפי שכבר הוכח, רעיון שנזרק לחלל הפוליטי בישראל, אפילו ייחשב בתחילה כהזוי, סופו שיהפוך למדיניות רשמית של הממשלה. כיום, שלוש שנים אחרי ההתנתקות מרצועת עזה, ברי לכל בר דעת, כי בנסיבות פוליטיות מסוימות, התנתקות נוספת עשויה להיות עניין של זמן בלבד. הרי גם ראש הממשלה שרון הצהיר, כי ‘דין נצרים כדין תל-אביב’. מכאן, שגם לבני וגם מופז, מי מהם שייבחר ויצליח להקים ממשלה, עשוי בנסיבות כאלו ואחרות להוביל מהלך דומה.
התעסקות ממשלת אולמרט בימיה האחרונים ביוזמה מדינית חדשה כגון ‘פינוי-פיצוי’ מהווה שבירה חזקה לכיוון האידיאולוגי של השמאל הפוליטי בישראל. לו היה מדובר בתחילת כהונתה, אזי היה הדבר לגיטימי במידת מה, אף אם היה מדובר בצעד המנוגד לדעת חלק ממצביעי קדימה. עתה נראה, כי מדובר בניסיון של הרגע אחרון לכבול את ידיה של ההנהגה הבאה של ישראל. ההנהגה שתיבחר, תתקשה להחזיר את הגלגל לאחור ותכנית ה’פינוי מרצון’ תהפוך למוקד ההתנצחות הפוליטית בין מפלגות השלטון, מה שיהפוך אותה ללגיטימית. בשלב הבא, הקהילייה הבינלאומית, שצופה מן הצד בנעשה במערכת הפוליטית בישראל, ובראשה ארה”ב על נשיאה החדש, תיראה בתכנית פתרון הולם ל’בעיית המתנחלים’ וההתנחלויות. או אז, תתקשה מאוד ההנהגה הישראלית לעמוד בלחצים שיופעלו עליה להוציאה אל הפועל.
הנזק המדיני ממהלך פוליטי – מדיני זה של הרגע האחרון, הוא בכך שאם היה סיכוי כלשהו להגיע להסדר עם הפלשתינים, עתה הוא הופך קלוש יותר ויותר. לכאורה, כבר אין מדובר בתקדים, שהרי ההתנתקות יצרה תקדים של התפנות ישראלית מרצון. אמנם ללא הסכמת המתיישבים, אך מרצונה החופשי והחד-צדדי של ממשלת ישראל, וללא משא ומתן להסדר שלום. מההתנתקות כבר הסיקו הפלשתינים, כי ביכולתם להגביר את תביעותיהם, עד כדי הכשלת התהליך המדיני ובמקביל להמשיך ואף להגביר את הטרור נגד אזרחי ישראל. שהרי כפי הנראה, ממשלת ישראל לא תעמוד בלחץ ותתפנה מרצון. ואם כך הדבר, מדוע עליהם לשאת ולתת ואולי אף לוותר על חלק מדרישותיהם. כשממשלת ישראל מביעה נכונות, ולו הצהרתית בלבד לעת עתה, למלא אחר שאיפתם הכמוסה ביותר של הפלשתינים, הלא היא – לרוקן את שטחיי יהודה ושומרון מיהודים, לא ניתן לצפות מהם שישתפו פעולה על שולחן הדיונים. להיפך, אם זהו מצב הדברים, עדיף להם להקשיח את עמדותיהם עד כדי התנגדות בלתי-מתפשרת לכל פתרון שיוצע על-ידי ישראל.
יוזמת ‘פינוי-פיצוי’ מבית מדרשם של אולמרט ורמון, משמעה ויתור ישראלי מראש, על הצגת עמדה ישראלית למשא ומתן עם הפלשתינים ועל עמידה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. מדובר ביוזמה שבפועל, תייתר את המשא ומתן ותוביל בשנית, למהלך ישראלי חד-צדדי, תוך מתן פרס לטרור. הפיצוי אם כן, הוא דווקא לפלשתינים, מתיישבי יו”ש, יצטרכו לכתת רגליהם בין משרדי הממשלה השונים, בדומה לאחיהם מגוש קטיף.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר