סוזי דים : שר החינוך מתנכל למוסדות ביישוב יצהר בגלל שימוע שערך להן המשרד בראשו הוא עומד.

משרד החינוך: השימוע נעשה ע”י מנכ”ל המשרד ולא ע”י השר.

משרד החינוך בראשות גדעון סער ערך “שימוע” לשתי ישיבות ביישוב יצהר בשומרון — והפסיק את תמיכת משרד החינוך בישיבות אלה.אחת הישיבות, עוד יוסף חי, הוברחה ממקומה החוקי בקבר יוסף בשכם.הגורם: פורעים פלשתיניים שרצחו את הלוחם מדחת יוסף ואת איש הישיבה הרב הלל ליברמן ז”ל, אבא ל-7 ילדים.

 

 

הנה מסמכי ה”שימוע” המקוריים במלואם. הם לא מספקים כל הצדקה עובדתית לצעדו של גדעון סער:http://heb.mattotarim.org/index.php/using-joomla/extensions/components/content-component/article-category-list/73-yizharhttp://heb.mattotarim.org/index.php/using-joomla/extensions/components/content-component/article-category-list/74-yizhar-answer

 

היישוב יצהר  חשוב מבחינה לאומית. להלן הנימוקים נגד היוזמה לחבל בתקציב של הישיבות ביישוב יצהר  – כולל הפרכת הנימוקים המופיעים במסמך משרד החינוך בנושא. אין שוויון:לצערנו, מערכת המשפט והשב”כ מגוייסים – בשל לחץ מאירפה ומהשמאל הקיצוני — נגד המתיישבים ובמיוחד נגד יצהר. הנימוק שנתן משרד החינוך, תחת שרביטו של גדעון סער, הוא: קיצוניות ביצהר בעניין ערבים (הספר “תורת המלך” למשל). אך אותן מערכות צדק שהזינו את יוזמת משרד החינוך, אינן מגוייסות נגד גורמי שמאל קיצוני החוטאים בקיצוניות נגד צה”ל ונגד מתנחלים. למשל: הסטיקר “אל תפנו מתנחלים, תירו להם בראש מתנחל טוב הוא מתנחל מת” – האם מוסד כלשהו של השמאל נסגר   בעקבות כך?

 

 

אין הוכחות:לצערנו, משרד גדעון סער מנמק את המהלך נגד שתי הישיבות ביצהר, לא בהסתמך על עובדות והוכחות — אלא בעצם קיומם של צעדים שלטוניים קודמים נגד אותן ישיבות. אך מי שנקט בצעדים אלו – גם הוא לא טרח להוכיח כל עבירה! למשל, בעמוד 1 של המסמך שהופק במשרד החינוך לקראת השימוע שנערך לישיבות, משרדו של סער מציין כי “מתנהלת נגד (ראשי הישיבה) חקירה על עבירה”, בעמוד 4 משרד סער מציין כי “מידע רב חסויומגוון ….הוצג בפניי” אשר “מצביע על …פעילות אלימה…נגד תושבים פלשתינאים”. בעמוד 4 אנשי משרד סער ממשיכים לפרט כי “נעצר ראש הישיבה הרב יצחק שפירא”. בכל הכבוד, אם כל המעצרים והמידע החסוי והחקירות לא הניבו ה ר ש ע ו ת כנגד אנשי ישיבת “עוד יוסף חי”, לא ברור איזו הצדקה יש לנבחר ציבור מטעם המחנה הלאומי, לפעול כנגד מוסדות ביישוב יצהר.

 

 

התנכלות של אהוד ברק לישיבה – אינה מוכיחה דברחמור מכל — בעמוד 6 באותו מסמך, משרד החינוך מספק “נימוק” נוסף – “למבני הישיבות הוצאו צווי הריסה”. כלומר, במקום שהשר ייאבק (=יעביר החלטת ממשלה) נגד צו ההריסה הפוליטי-שמאלי שיזם בשעתו אהוד ברק מסיבות פוליטיות — השר משתמש בצו הפסול הזה, כדי “להצדיק” מעשים פסוליםנוספים נגד המתיישבים, מטעם משרדו. הדבר תמוה.

 

 

הר-שפי, אורן אדרי: האם לא למדנו דבר?ההחלטה להתנכל במתיישבי יצהר, למודי הסבל והפיגועים הרצחניים, ללא הוכחות, מקוממת במיוחד, לאור עלילות השווא הרבות שנרקמו נגד מתנחלים: פרשת מרגלית הר-שפי שהורשעה גם כששני ראשי שב”כ הבהירו שלא ידעה כלום, פרשת סגן אורן אדרי, קצין צה”ל מקרית ארבע שהואשם לשווא, ועוד. דוגמא כאובה: העלילה המפורסמת בדבר המתנחלים שכיבכול “זרקו חומצה על חיילים”. עלילה זו הופצה בתקשורת ההמונים בישראל וברחבי העולם פעמיים, אבל כפי שגדעון סער – כשר בכיר — וודאי  יודע, בשתי הפעמים, העלילה הוכחה כשקרית. מדוע אם כן שר מטעם הליכוד מזדרז להתנכל למתנחלי יצהר כשאין בידיו הוכחות, האם לא למדנו דבר?

 

 

כשחיילי צה”ל נהרגים לכאורה לשווא – האם ידינו נקיות?באשר לספר “תורת המלך” שהופק ביצהר, עניינו הריגת לא-יהודים שנמצאים במצב לחימה נגד ישראל והוא אכן ספר רדיקלי. עם זאת, האם ידינו נקיות? כאשר בפרסום רשמי של הממשלה שהליכוד חבר בה, שגדעון סער חבר בה, מתגאים בכך שחיילים ישראלים רבים נהרגים “בשל המאמץ …לא לפגוע בחפים מפשע” – האם אין מדובר בתופעה מקוממת שדורשת בירור? אכן, מדוע שולחים את בנינו אל מותם כדי למנוע מוות של פלשתינים והאם יש לכך הצדקה כלשהי? את הבירור הזה  – שנוגע לחיי בנינו ונכדינו – נאלצו לבצע מחברי הספר הרדיקלי “תורת המלך”. במקום זאת, שר החינוך ויתר השרים היו צריכים ליזום את הבירור הקריטי באומץ דווקא ליד שולחן הממשלה…

 

הדתיים חמים על גדעון סער ועדת החינוך של הכנסת התכנסה הבוקר (ד’) לדון בסגירת הישיבות ביצהר.  זאת בעקבות פניית חברי הכנסת הדתיים יעקב כ”ץ (כצל’ה), ד”ר מיכאל בן-ארי ויצחק ועקנין מש”ס.  ח”כ כצל’ה אמר בדיון כי סגירת הישיבה מזכירה את סטלין, ויכולה להוביל לסגירה של מוסדות רבים,  בגלל דעות פוליטיות כאלו ואחרות. ח”כ ניסים זאב מש”ס אמר כי זאת הכרזת מלחמה של גדעון סער על התורה. ח”כ זאב אף הזכיר את צווי ההרחקה המנהליים שהוצאו לתושבים מיצהר ואמר כי מדובר בצעדים חמורים.

 

 

ישראל ביתנו גוזר קופונים על חשבון הליכוד, עוד תוצאה עגומה של מהלך סער יו”ר ועדת החינוך בכנסת, ח”כ אלכס מילר מסיעת ‘ישראל ביתנו’, אמר כי החלטת גדעון סער היא החלטה פסולה, שכן היא מתבססת על חשדות קולקטיביים שלא הוכחו. במהלך דיון שנערך בוועדה, הודתה היועצת המשפטית של משרד החינוך, כי משרדו של גדעון סער לא נחשף למרבית החומר החסוי, כלומר – למעשה של גדעון סער לא היה ביסוס. בסופו של הדיון ביקש יו”ר הועדה ח”כ מילר מהנהלת הישיבה להגיש ערר על ההחלטה, והביע תקוה כי משרד החינוך בראשות גדעון סער ישקול שוב את העניין. לאחר החלטת משרד החינוך, יתקיים דיון נוסף בועדה. כידוע, התפקיד החוקתי של וועדת החינוך הוא לבקר את פועלו של משרד החינוך.

 

 

ומה הלאה…

גדעון סער מצא לנכון להתנכל ליישוב יצהר. היישוב יצהר הוא יישוב קריטי באיזור היסטורי, יהודי-שורשי, וגם חיוני: גב ההר, החולש מבחינה גאוגרפית ובטחונית על ירושלים תל-אביב ונתב”ג. המתיישבים במקום זקוקים לעזרה ולתמיכה – ולא להתנכלות. יש מקום לקוות שהשר גדעון סער ימצא את הדרך לחזק מוסדות ביישוב יצהר – ולא לסגור אותם. המשך יבוא.

 

 

 

לליכודניק הגיע מכתבו של מנכ”ל משרד החינוך בנושא הישיבות ביצהר. חשוב לציין כי מי שערך את השימוע לאותן ישיבות הוא המנכ”ל בעצמו :

 

 

ירושלים, כ”ט בתשרי תשע”ב

 

27/10/2011

מספר פניה: 15013109

 

מספר סימוכין: 15039050

 

 

לכבוד

בית המדרש “עוד יוסף חי שכם”

באמצעות עו”ד יצחק בם

רח’ אוליצור, 4

ת.ד. 68077

ירושלים

 

 

שלום רב,

 

 

הנדון: אי חידוש ההכרה והרשיון למוסד החינוך “דורשי יחודך” והפסקת התמיכה בישיבה הגבוהה “עוד יוסף חי”

 

בהמשך למכתבי מיום 18.8.11, להתייחסותכם מתאריך 13.09.11, ולשימוע בע”פ שהתקיים ביום 19.9.11 בלשכתי, ולאחר בחינת מכלול החומר שהועבר לעיוני, ושקילת מכלול ההיבטים הנדרשים להחלטה בעניין זה, לרבות העובדה שלא הועבר אליכם החומר החסוי על כל המשתמע מכך לעניין יכולת תגובתכם, החלטתי, כפי שיפורט להלן, שלא לחדש את ההכרה למוסד “דורשי ייחודך” ולא להעניק לו רשיון. בנסיבות אלו, עליכם לסגור את המוסד מיידית ולהפסיק את פעילותו.

כמו כן, על פי החלטת ועדת התמיכות במוסדות תורניים מיום 27.10.2011 – המצ”ב, הוחלט להפסיק את התמיכה שניתנה לישיבה הגבוהה “עוד יוסף חי” ולא להעביר לה את הכספים שעוכבו, מהטעמים המפורטים בהחלטה.

 

להלן אפרט את החלטתי לעניין המוסד “דורשי יחודיך”:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. לאחר בחינת כלל המידע הגלוי והחסוי שהועבר לעיוני ושהחלק שניתן לפרטו פורט במסגרת הזימון לשימוע, ולאחר שקילת תגובתכם, הגעתי למסקנה כי ממכלול החומר שהוצג בפני עולה, כי תלמידי המוסד “דורשי יחודיך”, מעורבים בפעילויות אלימות רבות נגד תושבים פלסטינאיים ונגד כוחות הבטחון, לרבות בשעות הלימוד בישיבה, וכי רבנים מרכזיים בישיבה תומכים ו/או מעורבים בפעילות האלימה, ואף מעבירים לתלמידים תכנים המסיתים את התלמידים לפעילות מעין זו. אציין כי אף לאחר השימוע הועבר לעיוני מידע חסוי נוסף, המצביע על המשך הפעילות וההתנהלות האמורה.

 

1. התנהלות זו של רבני הישיבה ותלמידיה ואורח הפעילות במסגרת המוסד, אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות חינוכיים ועם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית והם מסכנים את בטחון ושלום הציבור.

 

אשר לטענות שהועלו על ידכם במסגרת השימוע בכתב ובע”פ, להלן התייחסותי לטענותיך העיקריות:

 

1. הצורך בהתראה בהתאם לסעיף 4 לחוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, תשס”ח-2008: המוסד “בית מדרש עוד יוסף חי שכם”, עמותה מספר 580053247, קיבל ביום 18.3.2010 רישיון זמני לקיום מוסד “דורשי יחודך” לפי חוק מוסדות תרבותיים- יחודיים.

 

1. תוקף הרישיון נקבע לתקופה שמיום 1.9.2009 ועד לסוף שנת הלימודים תשע”א (31.8.11). בתאריך 18.4.2010 ניתנה הכרה למוסד כמוסד ייחודי תרבותי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בתאריך 16.6.2011, לקראת מועד פקיעת הרשיון, הגישה העמותה בקשה  לחידוש רשיון, שכן העמותה וראשיה היו מודעים לכך שהרשיון עומד לפוג בתאריך 31.8.11.

כעולה מס’ 2(ב)(3) לחוק תוקף ההכרה הינו תלוי רשיון. כך גם עולה ממכתב ההכרה שנשלח ביום 18.4.10, בו נכתב כי ההכרה של המוסד תפקע אם יפקע הרשיון שניתן למוסד. נמצא, כי תוקף הרישיון וההכרה פקעו, איפוא, בתאריך 31.8.11 ומשכך אין כיום למוסד הכרה ורשיון. במצב דברים זה מדובר על בקשה של המוסד לחידוש רשיון והכרה, וממילא אין מדובר בביטול הכרה שרק לגביה יש צורך במתן התראה לפי ס’ 4 לחוק.

 

למעלה מן הנדרש, אציין כי בנסיבות הקיצוניות הנלמדות מהמידע הגלוי והחסוי בתיק זה, המלמדות על המעורבות הרבה של התלמידים והרבנים בפעולות אלימות, ברי כי התראה לא הייתה מביאה לתיקון המצב, והראיה, שגם לאחר שהוקפאה התמיכה לישיבה הגבוהה השוכנת באותו מבנה של המוסד וחלק מהמלמדים בה מלמדים גם במוסד החינוכי, וגם לאחר משלוח מכתבי מיום 18.8.11, בו הודע לכם על כך שאני שוקל לנקוט צעדים כאמור, המשיכו, על פי המידע שהובא בפני, להערך פעולות כאמור, ע”י תלמידי הישיבה ורבניה.

 

בנוסף אציין כי על יסוד המידע שהובא בפני ניתן היה להורות, גם במידה ולמוסד היה רשיון, על סגירת המוסד, מכוח ס’ 35(4) לחוק, שכן ניתן לראותו כמוסד, שבו “מתנהלת או נסבלת הסתה נגד המדינה”.

 

עוד אציין כי כעולה ממכתבך ומהשימוע, המוסד מתנהל ללא רשיון, מאז יום 31.8.11, דבר המהווה כשלעצמו עילה לסגירה מכוח ס’ 35(א)(1) לחוק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. 5. טענותיכם בדבר היות המידע כוללני, נוגע רק למספר תלמידים ורבנים מצומצם וטענתכם כי אין להשית על המוסד בכללותו את מעשיהם של מיעוט זה שאינם משקפים את רוח הישיבה:

 

המידע החסוי שהוצג בפני היה קונקרטי ומפורט ועלתה ממנו תמונה מקיפה של הנעשה בישיבה. מהמידע עולה, כאמור, מעורבות של תלמידים רבים בפעולות אלימות, הן נגד ערבים והן נגד כוחות הבטחון. לפי המידע, רבני הישיבה תמכו, עודדו והעבירו מסרים התומכים בהפרת חוק ובפגיעה בערבים וכוחות בטחון, ומבנה הישיבה אף שימש  לקידום פעולות אלו. מהחומר עלה, כי אין מדובר במעשים חריגים ויחידים של בודדים בלבד. במקרים מסוימים גם רבנים השתתפו בעצמם בפעולות אלימות עם תלמידים.

 

1. המידע החסוי הרב שהוצג בפני אינו מתיישב עם טענותיכם ולפיהן הישיבה אינה דוגלת באלימות, אינה תומכת באלימות ועמלה על החדרת מסרים אלו לתלמידים. מעבר לכך, גם המידע הגלוי והפרסומים אותם פרטתי במכתב השימוע, תומכים באמור במידע החסוי ולא מתיישבים עם טענתכם זו.

 

1. מהמידע שהוצג בפני עולה כי רבני הישיבה וראשיה לא רק העבירו מסרים התומכים בפעילות האמורה, אלא בחלק מהמקרים אחדים מהם גם היו מודעים לחלקה. בחלק מהמקרים, אף אפשרו הרבנים שהם הגורמים החינוכיים בישיבה, את השתתפות התלמידים בפעילות או יזמו אותה, ובמקרים אחרים, כאמור, אף השתתפו בה בפועל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1. במוסד התרבותי יחודי רשומים עפ”י דיווח מצבת המורים לשנת הלימודים תשע”א, תשעה מורים בסך הכל. לגבי חלק נכבד מהם קיים חומר חסוי בדבר מעורבותם ומודעותם, ברמה כזו או אחרת, לפעילות האלימה והבלתי חוקית של התלמידים או בהעברת מסרים או תכנים התומכים בפעילות זו באופן ישיר או משתמע. לכך מצטרף החומר הגלוי המתייחס לשניים מרבנים אלה.

 

1. טענתכם כי יש לתת משקל מכריע להתרשמות המפקחים מטעם משרד החינוך שהתרשמו באופן חיובי מהנעשה בישיבה: מטבע הדברים, הביקורת הפדגוגית על הישיבה הינה מוגבלת ביכולת בחינתה את המעשים והאמירות הנוגדים את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. פעולות ואמירות מעין אלה לא יאמרו ב”ריש גלי” ובפני גורמי ביקורת ופיקוח. גורמי הפיקוח אף לא נחשפו לחומר החסוי אליו נחשפתי. אשר על כן, איני סבור, בניגוד לטענתכם, כי יש לתת לבדיקות וביקורות אלו משקל רב.

 

10.  טענותיכם בדבר הפרסומים הגלויים שפורטו במכתבי והעדר הקשר בין הישיבה והלימודים בה לפרסומים שפורטו במכתב השימוע:

די בכל האמור לעיל, כדי שלא אחדש את ההכרה והרשיון למוסד. עם זאת, שקלתי גם את טענותיכם בעניין פרסום הספר “תורת המלך” והפרסומים הנוספים מצד הרב אליצור ואיני מקבלם. בתמצית טענתם כי פרסומים אלה אינם חלק מתוכנית הלימודים בישיבה, כי מרבית מאמרי הרב אליצור אינם משקפים את עמדת הישיבה, ולגבי הספר “תורת המלך”  טענתם כי מדובר בספר הלכתי שאינו מסית לגזענות או לאלימות.

לטעמנו, פרסומים מעין אלו, לא יכולים להתיישב עם עקרונות חינוכיים ועם ההשפעה שיש לדברי איש חינוך ככלל ולרב ומחנך בפרט על תלמידיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

11.  בנוסף, בניגוד לטענתכם ולפיה התכנים הגלויים נאמרו מחוץ לכותלי הישיבה ואינם חלק מהפעילות החינוכית בישיבה, מהמידע החסוי שהוצג לי עולה כי תכנים דומים ואף חמורים יותר מועברים בין כותלי הישיבה.

 

12.  מדובר בישיבה קטנה והאמירות והפרסומים הגלויים שפורטו במכתב השימוע, של דמויות חינוכיות בישיבה, יש בהן כדי להשפיע על נפשות התלמידים, גם אם לא היו נאמרות במסגרת הישיבה. ממעשי התלמידים, כעולה מהחומר שעמד בפני, נראה כי כך גם קרה בפועל.

 

13.  לא ניתן, כפי שנעשה במכתבך, לנתק בין פרסומי הרבנים הגלויים לנעשה בישיבה. לא ניתן לערוך ניתוק זה ולהציג מצב ולפיו ניתן לראות הדברים כאילו נאמרו בחלל ריק. כאמור, החיבור בין הפרסומים, לתמיכת ומעורבות הרבנים בפעולות אלימות, ובפועל, לביצוע פעולות אלו ע”י התלמידים, מצביעים על הקשר בין דברי הרבנים לפעילות. קשר זה והיקף הפעילות מצביעים באופן ברור על אורח הפעילות בישיבה, אורח פעילות שאינו עולה בקנה אחד, עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ועם ערכים חינוכיים מינימליים.

 

14.  לכך אוסיף, כי העמותה לא נקטה – ולכל הפחות הדבר לא הוצג בשימוע- כל פעולה לשם בידולה, למשל, מאמירותיו החמורות של הרב אליצור ולא הציגה כל פעולות שנקטה נגדו בגין פרסומיו, שבגין חלקם נפתחה חקירת משטרה. במצב דברים זה, ברי כי המסר העובר לתלמידים הוא שאין פגם בדברים הנאמרים על ידו.

 

15.  תפקיד של מורה מחייב, מעצם מהותו, סטנדרט התנהגות גבוה וזהיר במיוחד, בעיקר כלפי תלמידים. כפי שנקבע בפסד הדין של בית משפט העליון, בערעור שירות המדינה 6713/96 מ”י נגד זוהר בן אשר נקבע כי: “מורה מוצב בדרך כלל בעמדה של מרות כלפי תלמידים… המורה מוצב בעמדה של חינוך כלפי תלמידים, היא מקנה לו מעמד וסמכות בעיני התלמידים, אך היא מטילה עליו אחריות מיוחדת כלפי תלמידים…זהו תפקיד שיש בו נאמנות”.

 

 

 

 

16.  טענותיכם בכל הנוגע למידע הגלוי הנוסף (מעבר לפרסומים): איני סבור כי יש בטענותיכם כדי לפגום בתמונה העולה ממידע נוסף זה המצביע על מעורבות תלמידים הקשורים לישיבה בפעולות אלימות ובלתי חוקיות. מכל מקום אציין, כי, מטבע הדברים, וכי שפורט בהרחבה לעיל, מדובר בחלק קטן בלבד מהמידע על אודות המתרחש בישיבה, והחלטתי מבוססת בעיקרה על המידע החסוי וכן על הפרסומים שפורטו בחומר הגלוי.

 

17.  טענתכם בדבר “הקושי” בהסתמכות הרשות על חומר חסוי: במענה לטענתך בדבר “הספק” האם הרשות המנהלית בכלל יכולה להסתמך על חומר חסוי, אציין כי בית המשפט העליון הכיר באין ספור מקרים ביכולת הרשות המנהלית להסתמך בהחלטתה על חומר חסוי, וקבע כי אין ספק שהרשות רשאית להתבסס על מידע חסוי ומדובר בכלל “המושרש במשפט המנהלי”. די אם אציין את בג”ץ 1227/98 מלבסקי נ’ שר הפנים, פ”ד נב(4), 690 ובר”מ 5273/05 משרד הפנים נ’ קרלסון, תק- על 2006(2), 792.

 

18.  טענתכם כי הראיות שעמדו בפני לא יכולות להגיע למידת ההוכחה הדרושה לשם קבלת החלטה והעדר המידתיות בהחלטה: בחנתי את הטענות גם באשר למידת ההוכחה הנדרשת לשם קבלת החלטה על ידי וגם באשר למידתיות ההחלטה. המידע שהוצג בפני ועליו נשענת החלטתי היה רב, ברור, חד משמעי ומשכנע והיה בו כדי להוות בסיס מוצק להחלטתי זו.

 

לאור המידע שהוצג לי היקפו ומהותו, לא ניתן היה לעשות שימוש באמצעי שפגיעתו פחותה. היקף מעורבות התלמידים והמורים בפעילות, הצביעו על כך שהפעילות האלימה והבלתי חוקית והתכנים המועברים לתלמידים ע”י מורי הישיבה,  מושרשים בישיבה עד כדי “מעוות לא יוכל לתקון”. מצב זה חייבני להחליט על אי חידוש ההכרה והרשיון למוסד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נוכח כל האמור, החלטתי כאמור, לא לחדש את ההכרה והרשיון לישיבת “דורשי יחודיך” כאמור ברישא, גם וועדת התמיכות החליטה על הפסקת התמיכה בישיבה הגבוהה, מטעמים דומים.

 

אבקש להבהיר כי המשך הפעלת מוסד “דורשי יחודיך” -אם יעשה- יהיה בניגוד לס’ 7 לחוק, שהעונש בגינו עולה כדי שנת מאסר (ס’ 36 לחוק).

 

 

 

 

בכבוד רב,

 

ד”ר שמשון שושני

 

 

 

 

 

 

העתק:מר יהודה פינסקי, מנהל אגף א’ לחינוך מוכר שאינו רשמי

עו”ד דורית מורג, היועצת המשפטית

---

אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר