הפחד מהצבעת אזרחים ישראלים בחו”ל מונע מחוסר רציונליות, ומהתבוננות לא נכונה בנתונים האמיתיים על הקהילה בגולה
פורסם ב – NRG
כשבאים לבחון את ההתנגדות להצעת החוק שתאפשר הצבעת אזרחים ישראלים בחו”ל בבחירות בישראל – בין אם את העמדות הערכיות ובין אם את טיעוני הפוליטיקאים שמשנים את עמדתם בהתאם למפלגה שבה הם חברים (כמו גדעון עזרא, רוחמה אברהם ואחרים שתמכו בהצעה זהה בכנסת ה-16) – צריך לבודד את הטיעונים השונים ולמוסס אותם בעובדות.
“צונאמי של קולות ימניים”? בואו נבדוק. ראשית, אין שום מידע מבוסס בנוגע לעמדות הפוליטיות של הישראלים החיים בחו”ל. שנית, רוב המהגרים הם חילוניים בני המעמד הבינוני. שלישית, האוכלוסייה הישראלית בחו”ל מקפידה לקיים אורח חיים יהודי, גם אם היא במקור אינה דתית כלל, בגלל הזיקה הלאומית שלה. אז יהודים? כן. ימניים? לאו דווקא.
עכשיו מספרים: מספר בעלי זכות ההצבעה השוהים בחו”ל ובעלי דרכון בתוקף (בבחירות לכנסת ה-16) עמד על כ-300 אלף. עם זה צריך לשקלל את שיעור ההצבעה בתוך מדינת ישראל, שהוא כ-65 אחוז, ואז כבר מגיעים ל-200 אלף. אם נוסיף לכך שבכל העולם שיעור המצביעים בחו”ל נמוך יותר משיעור ההצבעה במדינת האם, והוא עומד על כ-30 אחוז בלבד, אז נותרים עם כמאה אלף מצביעים בפועל. וזה קצת פחות מארבעה מנדטים. אז “צונאמי”? לא. חצי מיליון? גם לא.
עכשיו הגענו ל”יורדים”. מהטיעון הזה צריך להוריד את השימושים של אלה שאין להם שום בעיה שארגון אנטי-ישראלי יקבל החלטות בשבילנו, אבל חוששים מתוספת של 300 אלף ישראלים-יהודים לרשימת המצביעים. והכל כמובן מכיוון שהם “נפולת נמושות” ו”משתמטים” – כך אומרים לנו אלו שצועקים “מיליטריזם” ומטיפים לסרבנות.
אז מהי עמדתנו בקשר לאותם מאה אלף שנמצאים בחו”ל עד חמש שנים? וכאן צריך להתעקש שהצעת החוק תגביל את התקופה. מהי עמדתנו לא בנוגע לכלל היהודים בגולה, לא בנוגע לדיירי הפנטהאוזים בתל אביב שמבקרים מדי קיץ, אלא בנוגע ל”סתם ישראלים”, סטודנטים, שליחים במגזר העסקי ואחרים? בלי אגדות אורבאניות אנחנו נשארים עם שאלה אחת חשובה: מה זה נותן למדינת ישראל, והאם יש כאן ערך אחר, לא אלקטורלי? האם, למשל, חיזוק הקשר עם הישראלים השוהים בחו”ל, שהם המשתמשים העיקריים במוסדות הקהילה היהודית שם, יכול לחזק בעקיפין את הקשר עם שאר הקהילה היהודית? האם זה יכול לעודד דווקא עלייה?
במחול השדים שסובב סביב הצעת החוק, קדימה, באופן מצער, נוהגת דווקא בניגוד מוחלט לדרכו של אריאל שרון. שרון, שחשיבות העלייה הייתה בנפשו, האמין שחוק זה יתרום לכך ולכן אפשר חופש הצבעה (בכנסת ה-16), למרות ההתנגדות המסורתית של שותפתה הקואליציונית שינוי. והיום, מי שהייתה שרת העלייה והקליטה בממשלתו, ציפי לבני, מדברת על חששה מיצירת “רוב פוליטי” בעקבות החוק (גם כשהיא מודה שאין לה שום נתונים בעניין). היא מוכנה למכור את הערך החשוב של העלייה והקשר עם העם היהודי תמורת רווח פוליטי זעום. כי יותר מאשר להיות ממשיכת דרכו של שרון, היא מתחרה של מופז.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר