ספרו של מוטי גולני על הנציב האחרון של האימפריה הבריטית השוקעת
הוא ספר מקיף ומפורט המציג את האינטרסים הסבוכים של הבריטים, היהודים והערבים עימם היה צריך סר אלן קנינגהם להתמודד
מוטי גולני הוא היסטוריון מרתק העושה עבודה יסודית, עוסק בתקופת המנדט הבריטי ובמדינת ישראל ושגורם לך לחשוב שוב ושוב על אירועים היסטוריים ומשמעותם גם אם אינך מסכים עם טענותיו השנויות במחלוקת. כך למשל הוא קבע בספרו “מלחמות לא קורות מעצמן: זיכרון, כוח ובחירה” שעד 1973 היה קיים בישראל חשש רב יותר מ”סכנות השלום” מאשר נוראות המלחמה. טענה תמוהה לא רק בהתחשב בכך שישראל תמכה כמעט בכל יוזמה מדינית ואלו הצד הערבי סירב לו, אלא גם שהדבר נעוץ בעובדה שהמשטרים הערביים לא היו בדיוק משטרים דמוקרטיים ליבראליים אשר עימם היה אפשר לחתום על הסכם שלום ואין כמו המקרה הסורי העכשווי על מנת לאשש טענה זאת. יותר מכך, לוחמי המחתרות מהאצ”ל והלח”י אשר זוכרים את היחס העוין של הממשל הבריטי עד לסופו, בוודאי אינם שבעי רצון לשמוע את טענתו של גולני שהממשל הבריטי המנדטורי עמד ערב סיום המנדט בפני אפשרות ברורה של התמוטטות וכיוון שכך נשען הממשל הזה על הגורם היציב יותר, קרי היישוב היהודי, ערב סיום הפינוי הבריטי את ארץ ישראל. המציאות הזו הביאה לידי ביטוי את הסיוע שנתנה בריטניה ליישוב היהודי ולתנועה הציונית לשמה ושלא לשמה מהצהרת בלפור ואילך עד 1948. אותם לוחמים חשו כי השלטון הבריטי מתעב אותם ואילו הם חשו אותו תיעוב, שלא לומר תיעוב גרוע מכך, כלפי השלטון הזר וביניהם גם מייצגו של השלטון הזה – סר אלן קנינגהם. איתרע מזלו של סר אלן והוא התמנה לנציב הבריטי העליון של ארץ ישראל דווקא כשהשמש החלה בשקיעתה המהירה ב”אימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם” לאחר מלחמת העולם השנייה.
גולני נטל על עצמו משימה אשר לעניות דעתי הוא מבצע אותה בצורה מצוינת : להביא את סיפורו של הנציב האחרון מרגע הגעתו לפלסטינה – א”י, עד לעזיבתו ואף לאחר מכן. בצורה קולחת, עמוסת פרטים אך מעניינת ומרתקת במידה רבה הוא מגולל את סיפורו של קנינגהם. כיצד מונה לנציב במפתיע אף על פי שהודח מהצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. גולני בוחן בקפידה את השפעות השלכות ההדחה על תפקודו. זאת ועוד, הוא בוחן בין השאר את מעמדו כשליט אזרחי אל מול הישות הצבאית המקבילה אליו ואל מול ממשלת בריטניה העומדת מעליו. ראוי להתעמק בהקשר הזה ביחסים העכורים של קנינגהם עם פילדמרשל מונטגומרי. ואולם, אותנו כישראלים מעניין יותר מכל מה היה יחסו של קנינגהם כלפי התנועה הציונית כחלק ממרקם היחסים המשולש שבין השלטון הבריטי להנהגת היישוב ולערבים בארץ ישראל? המסקנות של גולני עשויות או עלולות להפתיע. שכן, מצד אחד, זמן קצר לאחר שנכנס לתפקידו הוביל את מבצע “אגתה” הזכורה בזיכרון הקולקטיבי כ”שבת השחורה” ואף חתם על ההוצאות להורג של לוחמי האצ”ל והלח”י הרוגי מלכות, אך מצד שני הוא אולי היה הראשון בזמנו שהגיע למסקנה כי חלוקת פלסטינה היא הפתרון המדיני הרצוי וכי הוא פעמים רבות העדיף את היהודים על הערבים אלא שהוא עשה זאת בדרך אותה הבין. וכמו שהגדיר זאת גולני : “בפעולותיו כנגד היהודים הוא ביקש להציל אותם מעצמם”.
גולני ממשיך ומביא פרטים ששופכים אור לא רק על קנינגהם כי אם גם על השלטון הבריטי המבולבל אשר מנהיגיו, כך מתקבל הרושם, לא ידעו כיצד להתמודד עם שאלת פלסטינה והאינטרסים הנוגדים של היהודים, הערבים וארצות הברית. דבר אחד צורם בקריאת הספר : מתקבל הרושם שגולני מבקר את האצ”ל והלח”י ומתייחס ללוחמי החופש היהודים בצורה צינית וביקורתית משל היה כותב בריטי. ועדיין, הליקוי הזה לא מפחית בחשיבות שיש ללמוד מהנכתב בספר.
הנציב האחרון: הגנרל סר אלן גורדון קאנינגהם 1945-1948 מאת מוטי גולני. הוצאת עם עובד, 2011.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר